התקשרנו לבנק כדי לברר אם אפשר לקחת הלוואה בלי אופציה להחזרה. ניסינו לראות איך ניתן לעשות קומבינה עם שני מאכערים מהשוק ולהעביר את הוולוו s90 הזו לרשות הבוחנים מבלי לעורר תקרית בינלאומית. לא הלך. נתקענו על 25 שקלים ו־30 אגורות, לא מספיק אפילו בשביל תמונה למסגור. וולוו s90 היא המכונית שהייתם רוצים להשכיב בחניה ולכסות כל לילה בשמיכת פוך, שחס וחלילה לא תצטנן ותביא מיקרובים הביתה. 400 אלף שקל והיא שלכם. אני מתכוון לגרסה הסטנדרטית ולא האינסקריפשן, העוד יותר חייתית ויוקרתית, שהיא כבר סיפור שמתחיל ב־450 אלף שקל. קטן עליכם, תמכרו שני ילדים לעבדות והיא שומרת על החניה.

אם היה לי, בטח שהייתי רוצה, זו בכלל לא שאלה. זו אפילו שאלה מעליבה. ה־s90 היא מכונית שאתם מרגישים איתה כמו מלך שיש לו קבוצת משרתים שתמלא כל משאלה. רק שבמקרה הנ"ל מדובר במכונית שוודית, סליחה סינית, שעושה הכל.



כן, וולוו, המותג שהיה מוכר בשוודיה בערך כמו להקת אבבא, הפך מ־2010 לחלק מהקונצרן הסיני ג'ילי. אבל לא לדאוג, היוקרה האירופית לא נעלמה לטובת פלסטיקים מתפרקים ומזכרות זולות בחנויות לתיירים. וולוו נשארה כפי שהייתה בימיה הטובים.

אתם עומדים מול ספינת הדגל ומבינים בדיוק למה התכוון המכונאי. היא כל כך מפוסלת, קלאסית, כמו אחת שיצאה הרגע מקטלוג אופנה. באה לתת פייט לכל המועמדות הרציניות לכתר, מרצדס E קלאס, אאודי A6, חברות מועדון הפרימיום של הפרימיום.

כשבקליבר הזה באים לתת מלחמה, צריך למשוך את העין של הקונה, כי המתחרות מביאות מהבית מראה מצודד כמו בתחרות מיס תבל. בוולוו ההיצע מטורף, אין הגדרה אחרת. ביצרנית הזו נוחות תמיד הייתה מילת המפתח. רק התיישבתם בכורסאות העור ולא רציתם לזוז. שאלתי את הפרטנר לנסיעה להיכן הוא מעוניין לנסוע. התשובה הייתה קצרה: "זה באמת משנה?".

האמת היא שלא. בכורסת העור יש אפשרות לחימום ולמסז' לגב. אתם שוקעים בה עמוק, והחשש הגדול הוא שתירדמו. לא, בבקשה להשאיר עיניים פקוחות, אפילו לא התחלנו לנסוע.

הגימורים בפנים מרשימים. עור תפור בקפידה ואלומיניום מעובד. נראה שעל כל פרט ישב איזה סיני/שוודי, שהתעכב עם הפיניש. כל כך מוקפד ששקלתי לנהוג בכפפות, שחס וחלילה לא אשאיר סימני טחינה.

הפלטפורמה של המועמדת היא בעצם כמו ברכב הפנאי של וולוו, ה־xc90. רק ששם התחשבו במאסיביות של השטח ולזה יש מראה משפחתי יותר. נסעתי בשניהם, את שניהם אהבתי, אבל את זה אפילו יותר. מה לעשות, אני יותר איש של רכבים מסורתיים - וזה אחד גדול במיוחד. 496 ס"מ אורך, רק שהוא לא עושה רושם כזה כשאתם נמצאים בפנים.

בסיס הגלגלים המרשים, 294 ס"מ, הוא הגורם לכך שגם מלפנים וגם מאחור תרגישו בנוח. בספסל האחורי הייתי ממליץ על שני נוסעים בלבד. שלושה יכולים כמובן להיכנס, אבל כבר לא בתנאי פרימיום, שעליהם שילמתם במיטב כספכם. השפע של הוולוו מגיע גם לתא המטען הגדול והעמוק, שיכול להכיל 500 ליטרים.

גימורים פנימיים מרשימים. צילום: יח"צ


קורס טיס מזורז


לרכב הזה יש ניחוח אירופי כמו במלונות יוקרה. חלפנו על פני קריית מלאכי, ומבעד לשמשה זה נראה כפרבריה הצפוניים של שטוקהולם. אח, אין כמו שוודיה. לא צחוק, בימים אלה מומלץ מאוד לראות את הפריחה המרהיבה מכביש 353 - מלפני הכניסה לקריית גת ועד כמעט בית שמש. לא פחות ממדהים.
אבל עם כל הכבוד לנוף המרהיב, הייתה לו תחרות רצינית עם הזוהר של הרכב. הרי עוד לא סיפרנו לכם על מערך המולטימדיה המפעים. מעין טאבלט ענק שנמצא מימינו של הנהג, על הדשבורד. זה באמת משהו ייחודי לוולוו. קודם כל, העיצוב הנקי והלא צעקני של המסך, אבל המאוד הייטקיסטי. אני רואה אנשים רבים שיגידו אחרי אבחון ראשון: "תודה רבה, אחזור אחרי שאסיים תואר שני באוניברסיטה". לפעמים היצרנים רואים בנהג טייס, אבל לא כולם כאלה. כטכנופוב שנשטף בזיעה קרה מול פני הקדמה, אחרי חמש דקות של שחייה במים הקרים לא הייתי מסוגל שלא להתפעל מהעומק של המידע ומהגרפיקה של לוח השעונים. קורס טיס מזורז.

אז אחרי שעשינו צ'ק ליסט, החלטנו להמריא. כאן זה לא עוד כפתור הנעה כמו במכוניות חדשות רבות, אלא הנעה בכפתור הזזה ואחריו הנדברקס חשמלי. הנסיעה בוולוו חרישית, השוודים/סינים כנראה לא אוהבים שנכנסים להם רעשי רקע בזמן הנהיגה, וגם לא שבורות יקלקלו להם את עוצמת החוויה.

מיד רואים שהרכב הזה לא נבנה למטרות ספורט, אף על פי שאם תבקשו יפה, תראו שגם לזה הוא מסוגל. יש כאן מתלים שכוילו לצד הרך יותר, פחות מעודנים בתלאות הדרך העירוניות, אבל כשנסענו בכבישים הכפריים של חבל לכיש חיוך רחב התפשט על הפנים. ככה נראית נסיעה ענוגה. הוולוו הזו גיהצה את הכביש, לא הרגישה אותו.

לקחנו סיבוב מהיר והיא אפילו לא עשתה סימנים של מאמץ כדי להחזיק אותנו דבוקים אל האספלט. יש לה אחיזה, לשדה הזו, לופתת חזק ולא מרפה.
כמו שסיפרנו, זו מכונית שאם רק תבקשו, היא תבצע. ליד ידית ההילוכים יש גלגלת מתכתית שמעבירה מצבי נהיגה. ישנו האקו החסכוני, היומיומי, הדינמי, הספורטיבי, וזה שמותאם ליכולותיו של הנהג.




אנחנו לקחנו למבחן את הדגם הסטנדרטי של ה־s90, "המומנטום", זה שמגיע עם מנוע טורבו בנפח 2,000 סמ"ק, הזרקת דלק ישירה, 254 כוחות סוס שמשחקים עם תיבת הילוכים פלנטרית האחראית על שמונה הילוכים.

בגרסת המשודרגת, האינסקריפשן, מדובר כבר במגדש־על, סופר־טורבו ששולח 320 סוסים. מכונית יותר ביצועיסטית ומהירה. אם זו שאני נסעתי בה מגיעה מ־0 ל־100 קמ"ש ב־6.8 שניות, הסופר וולוו עושה את זה ב־5.9 שניות.

אבל כמו שמישהו אמר לי, אני מסתפק במה שיש. זה נכון ובטח במקרה הזה. הכוח של ה־s90 נכנס מהר מאוד לפעולה, זמין מיד אחרי הלחיצה על הדוושה. במצב דינמי מרגישים את ההגה מתקשה מעט ומעניק לנהיגה אופי ספורטיבי. שוב, בהנחה שאתם לא קמיקזות.

אם כבר נוסעים מהר, חייבים להתמקד בצד הבטיחותי. אני מכיר אנשים שקונים וולוו מאותה סיבה שאנשים טסים באל־על, בגלל הדגש על בטיחות, בלי קשר לשביתות שיש בדרך. וולוו הזו היא חתיכת בייביסיטר. רק בגלל זה נהג מרוצים אמיתי לא ממש ישמח לגעת בה. ברמת האבזור הבטיחותי ציונה 7 מתוך 8. הדגם היוקרתי מקבל את הציון המקסימלי.

רשימת עזרי הבטיחות הנכללים בה הם תוספת של כמעט דף שלם. אפילו מצלמת הרוורס שם היא באיכות של מצלמת סרטי טבע בנשיונל ג'יאוגרפיק. כל סכנה בכביש מיד זוכה להבהובים וצפצופים. אבל מה שהכי מרשים הוא הנהיגה הכמעט אוטונומית. יש בקרת שיוט אדפטיבית ששומרת על מהירות ומרחק. יש מערכת בקרת נתיב אקטיבית שדואגת שתישארו בנתיב. ויש מערכת בלימה אוטומטית, שתאמינו לי שהרגשתי אותה היטב כשנכנסה לפעולה. לא רחוק היום שבו היא תיסע לבד לבקר את ההורים.


קחו אוויר


לא שמנו לב כמה נסענו באותו יום. אתה מוכן להביא עציץ ולגור בתוכו מרוב שנעים. כשיצאנו, הסתכלנו על טנק הדלק: ה־s90 זללה בזמן שבילינו ליטר על כל 10.8 ק"מ. זה יפה לאור העוצמות שיש בה.

השוודים/סינים מתגאים שיש ברכב טכנולוגיית "אזור נקי". בסיוע פילטרים, האוויר שאתם נושמים בפנים יותר נקי מזה שמסתובב בחוץ. חבל רק שהמכונית לא מזהמת פחות את הסביבה: ציונה הוא 14 מתוך 15.

אני יודע שפעם מי שנסע בוולוו, היה לו פרצוף של וולוו. זאת אומרת מבוגר ורציני. מערכת השמע המפוארת, עם עשרת הרמקולים, יותר מזמינה מוזיקה קלאסית מאשר רוק כבד, אבל הרכב הוא בכלל לא קשיש. הוא אומנם לא הכי מגניב בכביש, אבל הוא בטח מושך תשומת לב בעמידה ברמזורים. יפה, איכותי, אפילו בן זוגי לנסיעה אמר: "מתאים לך". נכון, רק כמה חבל שחשבון הבנק לא חושב ככה.