נסענו הרבה באותו סופשבוע שרבי. מאות קילומטרים של כביש ישר ואחריו אחד עקלקל. נסיעה שמזמזמת כל הזמן באוזן השמאלית "איך אתה מת להגיע הביתה, הא?". האמת? לא ממש. יש רכבים שאומנם לא בנויים לכל כיס, את זה חייבים ישר לומר, אבל הנהיגה בהם משדרת נסיעה בתוך תמונת נוף. זאת אומרת, לא עובדים בפרך כדי להחזיק את הרכב הזה בחיים, יש יותר הרגשה של צפייה משפחתית בסרט טבע על גבי מסך אינטראקטיבי.

תדמיינו לבד. המיזוג עבד בחרישיות יעילה, המהירות הייתה לא גבוהה מדי, והמתלים דאגו לשכך כל מהמורה בשטח - גיהצו את הכביש כמו חולצה של רס"ר משמעת. בנסיעה הזו לא משנים התנאים שנוצרו בחוץ. בסופה אתם יוצאים מהרכב במקום היעד כמו חדשים, לא כמו אחרי מסע כומתה במכונת כביסה משומשת.



כזה הוא הצ'ירוקי לונגיטיוד של ג'יפ שהגיע אלינו בסוף 2016. מחירו בגרסה הנמוכה הוא 215 אלף שקל, ואם אתם רוצים תוספת גאדג'טים ולשדרג את מעמדכם בקהילה לפרימיום - הוא כבר יעלה 240 אלף.

הרכב הזה, חשוב מיד להדגיש, לא מיועד לשטח. אם אתם רוצים את הצ'ירוקי של השטח, זה כבר סיפור אחר לחלוטין. דגם הטריילהוק, עם הנעה כפולה, בורר בקרות אחיזה, מנוע בנפח 3,200 סמ"ק, הוא חיה אחרת. מחירו מתחיל ב–320 אלף שקל.

צ'ירוקי לונגיטיוד יותר מעודן. המראה שלו מהפרונט לא מאיים כמו הדגמים האחרים של ג'יפ, למשל הרנגייד או בטח הרנגלר הקופסתיים והמוצקים. הוא מזכיר בסגנונו האלגנטי רכבי USV אחרים, כמו האאודי 5Q שהוא אחד המתחרים העיקריים. זה יותר רכב פנאי שיתאים לעירוניים, אנשי משרד ולא לדמויי קאובויים חצי קשוחים.

לצ'ירוקי יש פנסי חזית מלוכסנים יפהפיים לצד הגריל האייקוני של החברה. הפרונט הוא בעצם מה שיגרום לכם לסובב עיניים כשתפגשו בו בצדי הכביש. השאר פחות או יותר סטנדרטי, עד שכמובן נכנסים פנימה.

הנהג מרגיש מאוד בנוח כשהוא מתמקם בכיסאו. זאת אומרת, אין הפתעות ואין יותר מדי תחכום מול העיניים. יכול להיות שמי שקונה רכב בעל מעמד מחפש את החידושים האחרונים בתחום המוטורי, אבל פה הכל ברור ונגיש. אין עודף של קשקושי כפתורים על ההגה. השעונים בלוח הם לא דיגיטליים ולא משני צורה לפי כיוון הנסיעה, כמיטב העולם המודרני, אלא מהסוג הישן והטוב - מחוגים כמו באלף הקודם. מי בעד? בטח שאני.
היתרון, אם כן, הוא יותר בכיוון הנוחות שצ'ירוקי מציע לקהל. זוויות הראייה מצוינות, והמושבים, אח המושבים. ארבעה מבוגרים ירגישו בסטייל, שיא הנוחות. מאחור מסייעים להם פתחי מיזוג נוספים שכמובן מועילים בימי המעבר מהאביב לקיץ. היינו ארבעה, מילאנו את תא המטען. לא ענק מדי, אבל בהחלט עונה על הצרכים עם מקום ל–412 ליטר של ציוד.

צ'ירוקי לונגיטיוד. צילום: יח"צ

בחזרה לטנקים

הסתובבנו בדרום, עשינו עיקוף גדול. כביש הערבה, חזרנו דרך מצפה רמון. אמרנו בדרך שלום לטנקי המרכבה בשיזפון, שאותם פגשתי בפעם הראשונה אי־שם בשנות ה–80 העליזות.

זה לא שטח, אבל זה עדיין כביש הארד–קור במובן של המערב הפרוע. מימין שטח אש, משמאל שטח אש, מלפנים סט פגזים לחג. אין יותר מדי לאן לברוח, כל מה שנותר זו רגל אמיצה על דוושת הגז.

לצ'ירוקי מנוע בנזין 2,400 סמ"ק, הנעה קדמית, ארבע בוכנות, 177 כוחות סוס. כמו שאמרנו, את שבילי החצץ הנוחים הוא מסוגל לבלוע בביס, רק אל תורידו אותו לשטח ולבולדרים המאיימים. הוא לא מיועד לשם, מקומו על הכביש וכאן כוחו.

על האספלט תבינו למה בדרך כלל האמריקאים אוהבים שהרכבים שלהם בעלי אופי נינוח שכזה. אני מתכוון לרכות, נעימות, שום תזזיתיות לא הורגשה בזמן שחלפנו על פני חול הפודרה שנוצר כתוצאה מגריסה של מאות טנקים.

לרכב הזה יש מתלים קדמיים מסוג מקפרסון, מתלים אחוריים מולטילוק עם זרועות עוקבות. התוצאה היא שיוט נינוח על פני הכביש. זה גם מה שהרכב אוהב, רק תנו לו לשייט. הוא מתאים לכבישים שלנו שלא מוכנים לקבל מהירויות גבוהות. כשהג'יפ מתחיל לטפס ומבקשים ממנו להאיץ, אפשר היה לשמוע אותו מרים את הקול.

צ'ירוקי הוא רכב משפחתי שלא בא לאתגר יותר מדי את הנהג. הוא לא מזנק בפראות מהמקום, מגיע מ–0 ל–100 קמ"ש ב–10.1 שניות. ובאף אחד משלבי הנסיעה הוא לא נתן הרגשה של השתוללות.

בתיבה האוטומטית יש תשעה הילוכים, אבל במהירויות שבהן נסעתי הרכב לא עבר את השביעי. רק כשדרשתי, הוא הסכים לעלות לשמיני. יש לו כוח, אבל הוא מתאפק לא לשחרר. אולי זו אחיזת הכביש האיתנה שיוצרת את ההרגשה הזו.

הגרסה הבכירה, טריילהוק, כאמור עם מנוע 3,200 סמ"ק והנעה כפולה, יוצרת רכב שגם מציע עוצמה הרבה יותר גדולה: יגיע ל–100 קמ"ש בזמן מהיר בהרבה, 7.6 שניות. אבל כמו שכבר אמרנו, מי שנוסע ברכב כזה לא ממש ממהר. זה משהו באופי. מהירות של 110 קמ"ש בכיף, אפשר אפילו יותר.
הסתכלתי בשלב מסוים על צריכת הדלק. רוב הדרך הייתה בין–עירונית, ולכן הוא חיסל ליטר בנזין על כל 10.4 ק"מ, אבל בעיר הצ'ירוקי הזה שותה הרבה יותר. נתון היצרן, שהוא בדרך כלל שמרן ובתנאי מעבדה, מספר על ליטר לכל 7.8 ק"מ. גם מבחינת זיהום האוויר צ'ירוקי נמצא הרחק מאחורי הרכבים הירוקים - מקום אחרון בטבלה.

עוד עניין שלא מגיע עם המחיר הוא אבזור בטיחותי. מדובר ברמת האבזור הנמוכה ביותר, שדווקא כוללת שבע כריות אוויר (חמישה כוכבים במבחני הריסוק של היורו–נקאפ). אפשר גם למצוא בגרסה הבסיסית מערכת בקרת יציבות, מערכת אלקטרונית למניעת התהפכות ומגביל מהירות. מצד שני, לא תמצאו עזרים טקטיים נפוצים כמו בקרת סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי הולכי רגל. התקנת מובילאי, או מערכת דומה, תפתור את הבעיה.
ג'יפ הוא מותג, סמל סטטוס, מצד שני בנישה הזו לא חסרים מתחרים נפלאים. אפילו במעמד הנמוך יותר אפשר למצוא רכבים מצוינים, חלק מהם מרשימים מאוד במראה וניתן לראותם יותר ויותר בכבישי ארצנו.

נהניתי מהנוחות, מהרכות ומהפינוק שצ'ירוקי העניק בשפע. קצת פחות התרגשתי מהנהיגה נטו. הוא לא גרם לי פעם אחת לצאת באיזה אטרף, רצון לשרוף את הכביש. ואתם יודעים איך זה כביש ארוך, לפעמים בא לכם לפרוק כעסים על דוושת הגז. הרכב הזה מבקש מכם להתערסל במושב. שבו בנוח, תירגעו, תסתכלו על הנוף.

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.