זה הרכב המיועד לטיפוס שתמיד חורג. אין סיכוי שאתם לא מכירים אותו, אולי אפילו זה אתם. נו, ההוא שהחליט לקנות דירה ב־2 מיליון שקל ובסוף מצא את עצמו ב־3 וחצי מיליון, מבקש סיוע דחוף מההורים, לא עונה לטלפונים, כי אולי אלה הנושים. ככה זה, החליף ריצוף בסלון, הוסיף אמבטיה, גימורים של שיש איטלקי. שכח שזה עולה - ועולה הרבה. אותו סיפור בדיוק עם הרכב החדש. היה מת לקנות ג'יפון בסביבות ה–140 אלף שקל, גרוש לא יותר. מסוג הג'יפונים שיש כאן כמו חול בחניה ליד הבית. ואז בזווית העין הוא הבחין באאודי 2Q, רכב הפנאי הקומפקטי של האימפריה הגרמנית. העיגולים של הסמל סנוורו אותו. וגם המחיר האטרקטיבי שהונח על השולחן: 179,900 שקל.

קלטתם את המציאה? אפילו לא 180 אלף. הוא לא שם לב שזה רק "החל מ", שזו רק הגרסה הבסיסית. הוא כבר היה ממוקד מטרה, כמו רוטוויילר שעומד לתת ביס. קנה, בטח שקנה. זה הרי הטיפוס שקונה ואחרי זה מחשב.



היצרנית הוציאה רכב במחיר למשתכן, כמובן במונחים שלה. הרי אם רוכש אאודי טיפוסי ילך על רכבי פנאי ויוקרה, הוא יגיע ישר למדף שמציע את Q5 או Q7, אפילו Q3. הוא ידלג כנראה על Q2, ישאיר אותו לעמך המתלהב.

חלילה, שלא תטעו, לא מדובר ברכב בינוני. בכל זאת, יש פה חותמת ואחריות של אימפריה בעלת מוניטין. Q2 למעשה מזכיר את A3, רק על עקבים. אותו רכב, פופולרי בטירוף, רק קצת יותר רחב ויותר גבוה. זאת אומרת מתחרה, לפחות בצורה, עם המיני קאנטרימן.

שמעתי כבר שיש אנשים שלא כל כך אהבו את הלוק. אני דווקא הייתי בעד. יש פה לא מעט דרמה בקווים הנוקשים ששרטטו המעצבים. פנים אגרסיביות ושרירניות, ואילו הצללית היא ספורטיבית, קופה. כמו רצו להגיד: "אולי היא קטנה, אבל אל תשכחו מאיזו משפחה יקית ויוקרתית היא מגיעה". גם בפנים המצב מעורר כבוד. אני מדבר על מקום. ארבעה ירגישו בהחלט מרווח, מקום לרגליים, הראש לא מתכווץ. נוסע שלישי, בספסל האחורי, כבר יבקש שהנסיעה הזו תסתיים.

הציבור ישלם

נהגתי ברכב שהגיע עם חבילת לאקשרי שכבר מעלה בהרבה את המחיר, 25 אלף שקל, אבל כמו שתבינו המחיר הבסיסי, לא נותן יותר מדי. מי שירצה להרגיש עם - יצטרך לשלם. למשל תוספת של מצלמה אחורית עולה 3,600 שקל. מחיר בקרת שיוט אדפטיבית 6,600 שקל. מה אגיד לכם, יש היום רכבים הרבה יותר זולים שתוכלו למצוא בהם את הסייענים האלה במחיר הבסיס.

אבל רבותי וגבירותי, חייכו, בעוד שהם נוסעים ברכב קוריאני המוני, לכם יש אאודי. אתם והקנצלרית מרקל באותה שורה. שווה כל יורו, לפחות בשדרוג המעמד. אז אולי אין מפתח חכם, כי גם בשבילו תצטרכו להוסיף למחיר, אבל יש לכם פנים רכב מאוד אלגנטי. מיזוג מפוצל שמקרר דרך פתחים עגולים וגדולים, סטייל רטרו.

אין הרבה כפתורים על גלגל ההגה, וזה כבר טוב. יש גלגלת שבאמצעותה ניתן לשלוט במסך מולטימדיה בגודל 7 אינץ', שבולט במרכז הדשבורד. לא מסובך מדי. דווקא מסך המידע הקטן, במרכז לוח השעונים, קצת אכזב. גרפיקה מעט מיושנת ואפרורית, אבל עדיין מספקת את הנתונים הבסיסיים, כמו תצרוכת דלק וקילומטרז'.





לא תגרום לכם לשרוק בהתפעלות, כפי שלפעמים מצפים בפרימיום. יש פה איכות חומרים טובה, אלגנטיות, אבל גם צניעות יחסית. אבל הכל נכון עד שמתחילים לנסוע. כש–Q2 חושפת את שיני המנוע, מבינים שהמתחרות יצטרכו לעבוד כדי ליישר איתה קו. מנוע טורבו בנפח 1,400 סמ"ק - הנעה קדמית - שמייצר 150 כוחות סוס.

זהו רכב זריז מאוד. לחיצה על הדוושה גורמת לו לזנק יפה מהמקום: מ–0 ל–100 קמ"ש ב–8.5 שניות. יש תיבה כפולת מצמד בעלת שבעה הילוכים שניתנים להעברה ידנית גם דרך המוט.

חרשתי איתה את כביש 6. אומנם כיול המתלים הוא על הצד הקשוח יותר, ובעיר זה קצת הפריע, אבל בחוץ, על הכביש המהיר, האאודי לא נתנה לי להרגיש את המהמורות. מה שכן, הורגש הרעש שהפיקה. זו לא מכונית שקטה במיוחד למי שרגיש.

במהירות שיוט יש מנגנון שמנתק שניים מתוך ארבעת הצילינדרים, נהיגה שמאפשרת חיסכון בדלק. במהלך הנסיעה בכביש המהיר, כשלא דרבנתי אותה להאיץ, המכונית אכן יידעה אותי בכל פעם שעברה למצב של שני צילינדרים, שגם אני אזכה להתרשם מהיעילות הרבה. סיימנו את המסע עם צריכה של ליטר בנזין על כל 12.7 ק"מ. נתון נחמד, לא מעורר התפעלות.

מה שכן חסר לאאודי, לפחות במחיר הבסיסי, אלה אביזרי הבטיחות, שכאמור היום ניתן למצוא בלא מעט רכבים יותר זולים. יש קונים שמבחינתם האבזור הזה הוא חובה כשבאים למוכר בקושיות. אני מדבר על התרעת סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים, התרעת שטחים מתים במראות הצד. אלה דברים שהרכב הזה לא מספק. הוא כן ייתן לכם מערכת "פרונט אסיסט", ששומרת על מרחק מהרכב מלפנים ובמקרה הצורך תתריע ויזואלית וקולית. ואם זה לא ישפיע על הנהג, היא גם תבלום כדי למנוע התנגשות.

יש ל–Q2 שש כריות אוויר. במבחני הריסוק היא זכתה בחמישה כוכבים. אם משהו בכל זאת חסר לכם במפרט, תמיד תוכלו ללכת למחירון של אאודי ולבקש את המוצר בתוספת תשלום. כמו שאמרנו, אנחנו יודעים מהו המחיר ההתחלתי, קשה לומר איפה הוא מסתיים.



יש תמורה

אבל עדיין כשמדברים על נהיגה, הרכב מספק את התמורה: האצה, אחיזת הכביש. צריך לזכור, הוא לא רכב כבד, רק 1,355 ק"ג, ולכן אם ממש מתאמצים הוא יכול להגיע למהירות של 212 קמ"ש. שוב, אל תנסו את זה, כי מאחורי הסיבוב תמיד יחכה שוטר.

גם בממדי תא המטען Q2 לא נופל - מספק 405 ליטרים. בדירוג זיהום האוויר הוא שומר על מקום צנוע באמצע הטבלה: ציון 7 בגוון ירקרק.
אז אם אני עוצר לרגע בצד ומהרהר מה עבר עלי, אפשר לומר שלא הייתה לי הארה ולא נפל האסימון, אבל כן נהגתי באאודי. ובמיוחד בגלל זה הרכב יהפוך ללהיט.

קברניטי אאודי, ברוב חוכמתם, הכינו תוכנית כיבוש מפורטת. הביטו ימינה ושמאלה, תראו כמה רכבי A3, אפילו A1, אתם רואים על הכביש. נהגים מאושרים שמאפשרים לעצמם לנסוע בפרימיום אף על פי שהם בכלל לא כאלה.

זהו כרטיס הכניסה הצנוע למועדון של הגדולים. אז נכון שחסר כאן אבזור, ובשביל מצלמת רוורס צריך להוסיף למחיר, אבל אספר לכם סוד. גם כאשר יש מצלמה ברכב, בחניה אני עדיין מסתכל לאחור. ומתברר שאני לא היחיד.