"את זו אני רוצה", היא אמרה ואפילו לא נימקה. אשתי תמיד בחרה מכוניות קודם כל לפי היופי ובעיקר לפי היופי. היא קצת פחות בעניין כשמדובר בנתונים היבשים של כוחות סוס, עוצמת המומנט וכמה מהר נגיע למהירות של 100 קמ"ש. הרי מה בוער? אבל זו? בחייך, נסענו ברכבים עם כורסאות עור מפנקות, עם משטחים דקורטיביים מעץ מהגוני עתיק, דווקא סיטרואן C3 במחיר סביר של 100 אלף שקל?

אני יכול להבין. במהלך היומיים שבהם בילינו, אני והצרפתייה הקומפקטית, היו לפחות שניים שאמרו "תתחדש" ו"איזה יופי". ואלה כבר ראו כמה רכבים בחיים ובדרך כלל לא טורחים להתעכב. הסיטרואן הזו בהחלט מסובבת ראשים. אם במגרש החניה יבקשו מכם לבחור חמש מכוניות, יש לי רושם שהיא תהיה ברשימה המצומצמת. היא מושכת, מפתה. רובנו הרי מהופנטים כשמדובר במראה החיצוני.



קודם כל הצורה: C3 צעירה, שובבה. השילוב המפתיע בין האדום של הגוף ללבן של הגג, הג'אנטים המרשימים, ובמיוחד האיירבאמפס האלה, שמתמודדים מבחינתי על תואר "אקססוריז העשור בעולם המוטורי".

כמה חודשים אחרי שרכשתי את הרכב שלי, יצאה לכבישים סיטרואן C4 קקטוס עם האיירבאמפס הראשונים, לפחות אלה שאני פגשתי. דפקתי אז את הראש ושאלתי: "למה לא חיכיתי?".

מבט מבפנים. חבל שאין משענת צד שהייתה מסדרת את הרביצה במהלך הנהיגה. צילום: יח"צ

מצאו חן בעיני המשטחים שהוצמדו לדלתות של המכונית כדי למנוע שריטות ודפיקות כשפותחים בלי לשים לב מי חנה ליד. על פניו הברקה יעילה, אבל המשטחים האלה מוסיפים גם אופי למראה: תחושה של ספארי שטח, חספוס. המשטחים האלה מתלבשים בול על ה–C3. היא סופר–מיני שבהחלט יכולה
להתחרות, לפחות במראה, גם עם הקליבריות הגדולות של התחום.

איפה המיזוג?

המתכננים של סיטרואן הבינו כנראה שהם לא יכולים לאבד את המניה הבטוחה בתחרות הבלתי נגמרת. חייבים לחדש בדור השלישי של הרכב, לזרוק עצמות רעננות לרוכשים. C3 הוא הדגם הנמכר ביותר של סיטרואן - 3.5 מיליון רכבים מאז ההשקה לפני 15 שנים. קטן ויעיל, בטח ברחובותיה הצפופים של פריז.

אז גם המראה החיצוני שונה וגם במידות בהחלט נגעו. זהו אומנם רכב באורך 399 ס"מ, אבל בסיס הגלגלים גדל, ויש היום יותר מרחב מחיה ליושבים. מלפנים ישבנו שני מבוגרים, מאחור שני מבוגרים, ואף אחד לא התלונן על צפיפות, רגליים שנוגעות, ברכיים שנדפקות. גם הישיבה אופיינה בנוחות כורסתית ובשדה ראייה מפנק. מגיעה בהחלט מילה טובה גם על איכות החומרים. אין פה קמצנות כדי לחפות על המחיר הנמוך יחסית. יש כאן בהחלט ניחוח נעים.

לא היה חסר הרבה בתא הטייס, אולי חוץ ממשענת צד שהייתה מסדרת את הרביצה במהלך הנהיגה. הכל היה במקום הנכון. יש במכונית רשימת אבזור ארוכה שעונה על רוב הקושיות. בעצם, כמעט.

מחירים. צילום: יח"צ

שני עניינים של נוחות ויעילות הטרידו אותי כבר בתחילת הדרך. מול העיניים נח לו מסך טאץ' בגודל 7 אינץ', ידידותי גם לשפה העברית. ניתן לשלוט בו במערכת השמע, אפילו באמצעי הבטיחות, הבעיה שגם במיזוג. זה אומנם הכי עכשווי שמסך טאץ' מודרני יחליף את כפתורי המיזוג הישנים, אבל מצד שני זה מסרבל ומעכב את פעולת הקירור. במקום לחיצה אחת צריך להיכנס גם לאייקון של המיזוג וגם לכוון אותו. בימים הרותחים של חודש אוגוסט, כל שנייה ללא משב רוח מרענן הופכת לקריטית.

וזה לא הדבר היחיד. הצג המראה את מצב הנהיגה (דרייב, רוורס, פרקינג) מוזער והוצב משום מה ליד מחזיקי הכוסות, וממש בסמוך הונח הכפתור שמעביר למצב נהיגה ספורטיבי. מאוד מוזר שדווקא במכונית המעוצבת בקפידה הצג הזה הועמד כאילו מישהו נזכר בו ברגע האחרון, שנייה לפני הכניסה לפס הייצור.

לא בונה רק על המראה החיצוני. צילום: יח"צ

אבל אלה דברים קטנים. שוב נזכיר שאתם רוכשים מעמד חברתי נחשק במחיר של 100 אלף שקל. וזו עוד הגרסה היוקרתית. C3 נמכרת במחיר בסיס של 95 אלף שקל.

אז נכון שזה לא רכב למשפחה גדולה וצעקנית, אבל זוג עירוני צעיר, עם שני ילדים קטנים, בהחלט יכול למצוא את מקומו בו. ומיד נבהיר גם שתא המטען פה הוא קטן, בטח במונחים ישראליים. מדובר ב–300 ליטר בלבד. ואם תקפלו את המושבים האחוריים, תגיעו ל–922.

אבל מה שטוב בסיטרואן זה שהיא לא בונה רק על המראה החיצוני המצודד שיעיף אותה מהמדפים. המכונית הזו נותנת פייט גם כשמגיעים לדבר על עוצמות ויכולות כביש. אל ה–C3 שידכו הפעם מנוע חדש בנפח 1,200 סמ"ק, בנזין טורבו. מנוע בעל שלושה צילינדרים שמספק 110 כוחות סוס. התחושה שנוצרת במפגש עם האספלט היא של זריזות וערנות. שישה הילוכים שעוברים חלק. וכשמחליפים בבורר - שנמצא אי־שם ליד מחזיק הכוסות - למצב ספורט, תחושת הנהיגה האתגרית רק מתגברת.

זו לא רק תחושה אלא גם הנתונים שמגיעים מהפיקוד. המכונית עושה את הדרך מ–0 ל–100 קמ"ש ב–9.8 שניות. היא יכולה להגיע למהירות של 188 קמ"ש. אולי התפקוד האנרגטי של ה–C3 מגיע גם הודות למשקל עצמי יחסית נמוך, קצת יותר מטונה. הסיטרואן הזו בהחלט לא תמימה, כפי שאפשר היה לחשוב.

עולים לרשת

זו הייתה נסיעה רכה, לפעמים מדי, בזכות מערכת המתלים. אבל לא הכל עבר נקי, את זה חייבים לציין. לפעמים היה נדמה שהמנוע רועד, וכבר פגשנו בידוד רעשים טוב מזה.

נסעתי בסיטרואן בכביש המהיר, אבל עושה רושם שהיכולות שלה באות לידי ביטוי במיוחד ביום בילוי במרכז העיר הגדולה. הדוחק הזה תפור עליה.
בגרסת השיין פק הנוצצת יותר, שמחירה 100 אלף שקל, יש מצלמה שהותקנה מאחורי המראה המרכזית ומצלמת כל הזמן את הנסיעה. זה כמובן מסייע בענייני בטיחות, אבל יש גם אפשרות, בלחיצת כפתור, לצלם תמונה מיוחדת ויותר מאוחר לשתף דרך אפליקציה ייעודית ברשתות החברתיות. מודה,
הדברים האלה רחוקים ממני שנות אור, אבל מי שמעוניין, בהחלט מוזמן.

גם מבחינת אביזרי הבטיחות הרכב זוכה למנה לא רעה: התרעה לסטייה מנתיב, זיהוי תמרורי תנועה, זיהוי רכב בשטח מת, מצלמת חניה ושש כריות אוויר.
נסענו לא מעט בעיר, יצאנו גם לכפר. נתוני היצרן הבטיחו שברחובות הצפופים של הכרך צריכת הדלק תגיע לליטר על כל 16.3 ק"מ. מחוץ לעיר המכונית מסוגלת ל–23.8 ק"מ לליטר. בפועל הצלחתי לסיים עם 11.2 ק"מ לכל ליטר. אולי זה אני ולא היא.

אז נכון שהיו מספר ליקויים שצרמו לעין ולאוזן, אבל בסך הכל שיתוף הפעולה היה פורה. בהחלט הפתעה לטובה, אפילו כתבתי את רשמי ביומן המסע. אם אלה הממדים שאתם מחפשים, שווה בהחלט לבדוק. במקרה שלפנינו זה לא רק הקנקן שמושך את העין.