קבלו את רכב השנה באירופה לשנת 2017: פיג'ו 3008. לא מדובר בקביעה של עיתון, תחנת רדיו או חבר מומחים עצמאי אלא בבחירה רשמית של קבוצת שופטים נרחבת בתערוכת הרכב בז'נווה. אלפא רומיאו ג'וליה תפסה את המקום השני. למקום השלישי טיפסה מרצדס E קלאס.

בהחלט שווה. לא חצי שווה או שווה עם קריצה. זה רכב עם חותמת. אז נכון שנהגתי ברמת גימור פרימיום, שמוסיפה סאן–רוף ענק, אפשרות לפתיחת דלתות ללא מפתח, כפתור הצתה ושאר הגדג'טים שמקילים על החיים, אבל בכיף הייתי מוותר על הנשנושים, כי כאן המנה העיקרית עושה את הארוחה.
קודם כל, המראה החיצוני גורם לקריאת התפעלות, וזה לא פשוט בסגמנט ההמוני. אנחנו הרי מוצפים ברכבי SUV, מכל הסוגים. רבים מאיתנו נוהגים בקיה ספורטאז', עד שלפעמים נדמה שזה הרכב היחיד שנמצא על הכביש.



3008 הוא רכב שמורכב על פלטפורמת EMP2, שפיתח קונצרן פיג'ו–סיטרואן כבר לפני מספר שנים. השתמשו בה בתחילת הדרך בפיג'ו 308 ובסיטרואן C4 פיקאסו. מדובר בפלטפורמה מודולרית, קלה, שהצליחה להפחית ממשקל הרכב כמאה ק"ג ואולי גם להוסיף יוקרה לעיצוב. יש ברכב הזה שילוב של אלגנטיות וקשיחות, אגרסיביות עם שיק. ניסיתי לחשוב את מי הוא מזכיר בשכונה שלנו ולא מצאתי. זו כבר מחמאה.

ביקור בתא הטייס

את היופי האמיתי של הצרפתי המסוקס, לטעמי לפחות, פוגשים כשנכנסים פנימה. 3008 הוא עדיין בהגדרה רכב עממי. גרסת הדיזל הבסיסית עולה 145 אלף שקל, הבנזין מתחילה ב–155 אלף, אבל בפנים יש ניחוח נעים של העשירון העליון.

למעצבים של פיג'ו מגיע שנסיר בפניהם את הכובע. על איכות החומרים ועל הרכבתם המוקפדת. תיכנסו, תבינו. זה לא מאותם רכבים שנראים כאילו כולם עוצבו על ידי אותו ברנש. כאן יש מחשבה, רק בואו נקווה שהיא תחזיק מעמד גם אחרי שימוש ארוך ואינטנסיבי. זאת אומרת שהפלסטיקים יישארו במקום ולא אצלכם ביד.

בכל מקרה, היה נעים להתוודע לרעיון שמאחורי העיצוב. פעם כבר נתקלתי בתא נהג סטייל קוקפיט. הנהג ממש נכנס לתא שמתוחם: בצד אחד מחיצה שעליה מוט ההילוכים. בצד השני חוסמת דלת הכניסה. הרגשה של דירת חדר במרכז העיר. אז נכון שבעבר הייתה לי תחושת קלסטרופוביה. לא הצלחתי לעכל את החיים בתא הקטן והמלחיץ, אבל עכשיו, בתוך ה–3008, זה ממש נראה שמכוונים אתכם לתוך מקצוע הטיס. שלטו בהגה ואל תסירו עיניים מהמסך עם המידע. כאן דווקא הרגשתי את המרחבים לרגליים ולכתפיים. לא אבחנתי בעיה.



ג', שישבה מאחור, ועוסקת בעיצוב, הוסיפה שהמרחבים אומנם נוחים. בכל זאת, 267 ס"מ של בסיס גלגלים ורוחב 184 ס"מ. גם היופי בהחלט ענה על הציפיות, אבל משום מה מרחק הראש מהגג נראה לה קצר מדי. והיא לא שחקנית כדורסל.

אני דווקא מאוד אהבתי את תנוחת הישיבה הגבוהה, כמו שקרוס–אובר צריך להיות. גובהו של הרכב הוא 162 ס"מ, וגם מרווח הגחון מרשים, 21.9 ס"מ. ואם אנחנו ממשיכים להתעכב על המרחבים, תא המטען ב–3008 הוא הגדול בקבוצה: 520 ליטר, וזה כבר המון. כשמקפלים את השורה האחורית אפשר להגיע ל–1,482 ליטר, שזה בערך חצי איקאה.

נחזור לקוקפיט. בכל זאת, אנחנו בצ'ק–אין לפני המראה. ידית ההילוכים מעוצבת, מסך המולטימדיה בגודל 8 אינץ' ברור כשמש, ובעברית, כולל שליטה על המיזוג, דבר שאני פחות אוהב. לעתים נדמה שהעידן הדיגיטלי התעקש לסבך את חיינו. המסך נשלט על ידי כפתורים דמויי קלידים של פסנתר. יפה, סטייליסטי. אבל שוב, בואו נבדוק אחרי כמה שנים אם הכפתור עדיין במקום או שיש פתק: "מיד אשוב".

נהגתי באותו יום ברכב עם מנוע טורבו דיזל בנפח 1,600 סמ"ק. שישה הילוכים, ארבע בוכנות, 120 כוחות סוס. האם הוא רעד כמו שדיזל מאיים בדרך כלל? הרבה, הרבה פחות ממה שחששתי. לא רק שלא רעד, גם לא הרעיש בשפה דיזלית מוכרת. התרשמתי מבידוד הרעשים. כבר נהגתי בלא מעט רכבים מתחרים, וכאן אפשר היה לשמוע את המפתחות שבמחזיק מתחככים זה בזה. במהירות שיוט, 3008 התברר לא רק כשקט אלא גם כמענג.

בכביש המהיר, בהפלגה נינוחה, הבנו שהתרנגול הצרפתי נמצא בשיאו. שם, כשהאספלט עדיין במיטבו, לא היה שיבוש שהוא לא הסתדר איתו ובקלות. דווקא בדרכים העירוניות, במרכז תל אביב המשתפצת, במהירות זחילה, הקפיצים התבררו כנוקשים. לא פעם אפשר היה להרגיש את עומק השיבוש ואת התיקון שאמור להתבצע במקום.

3008, גרסת הדיזל, עשה רושם של רכב ערני: את עוצמת ה–30.6 קג"מ אפשר להשיג כבר ב–1,750 סל"ד. לעומת זאת, היציאה מהמקום לא מרשימה. רכב מגיע מ–0 ל–100 קמ"ש ב–11.6 שניות, והמהירות המקסימלית היא 185 קמ"ש. במצב הרוח הרגוע ש–3008 הפיץ, מהירות השיוט ואחיזת הכביש היו נעימות לי. היה גם שלב שבו עברתי לנהיגה ידנית, ספורטיבית. העברתי את ההילוכים בקליפרים שבצדי ההגה, שהוא, אגב, קטן מהרגיל ולא מסתיר כלום.

אז נכון, הקרוס–אובר הזה הוא בעל מראה מעט אגרסיבי, בתי הגלגלים נפוחים, הישיבה גבוהה, אבל לא מדובר ברכב שטח. אין כאן הנעה כפולה. זה רכב לעירוניים שרוצים לנסוע בסטייל למשרד או לטיול (יש מקום לציוד בבגאז').

למי תמכור?

מדובר ברכב משפחתי קלאסי - ומשפחה בוודאי תבדוק ישר מה המצב הבטיחות. כבר בגרסה הבסיסית, 3008 זוכה לציון 6. הוא כולל מערכת מובילאי בהתקנה מקומית. בדגם הפרימיום, שמחירו 165 אלף שקל, יש חבילה מאוד עשירה. היא כוללת בקרת שיוט אדפטיבית, ובמקרה הצורך תופעל בלימה אקטיבית, שנכנסת לפעולה אחרי שחיישנים ומצלמות סרקו את סביבת הרכב. בנוסף, יש מערכת מתקנת לסטייה מנתיב, התרעה על עצמים ורכבים ב"שטחים מתים". ציון האבזור הבטיחותי ברמת הגימור הזו הוא גבוה במיוחד - 7 (המקסימלי הוא 8).

3008 בגרסת הדיזל מנצח גם מבחינת חובבי החיסכון ואיכות הסביבה. כשסיימנו את יום המבחן, התברר שהרכב שתה ליטר על כל 15.6 ק"מ. מבחינת מדד זיהום האוויר, הציון הוא 4 ירוק.

אז אני יודע, למרות ההמלצות חלק בטח פוקח עין חשדנית כשהוא שומע על רכב צרפתי. הרי לו יש קוריאני המוני וסחיר, ואם כבר אירופי בטח ילך על יקה בעל תעודות יוחסין מרשימות. אני חייב לספר לכם: כבר כמה שנים אני נוהג בפיג'ו 2008. ידנית, למי שמתעניין. וגם כשאני קניתי היו כאלה שלחשו בחשש: "למי תמכור?".

לרכב הנ"ל צריך להיכנס ללא דעות קדומות ובראש פתוח. לנהוג ולהקשיב למנוע. לנהוג ולהתרשם מהסביבה. למה לחשוב על הגירושים עוד לפני שנכנסנו לחופה?