"לדעתי אין הצדקה להוציא בממוצע 290 שקלים על תחפושת בשביל חגיגה של 24 שעות", חורצת רינת ארנרייך ממושב מחולה שבבקעת הירדן. ארנרייך מפעילה מחסן תחפושות, שממנו משאילים כל מה שתחפצו בו, בתרומה של עשרה שקלים. הסכום הכולל שנאסף בסופו של דבר נתרם בכל פעם למישהו אחר. "אני חושבת שצריך להיות גם צדק חברתי בכל הקשור לתחפושות, ושלא רק ילדים ממשפחות אמידות ייהנו מתחפושות שוות", היא מוסיפה ומציינת שהשנה למשל, הכסף שייאסף יועבר למשפחת ליפניק משבי שומרון, ששני ילדיה נהרגו לאחרונה בתאונת דרכים.

רובנו מוציאים בפורים כסף על תחפושות, שעלותן אף יכולה להגיע למאות שקלים. אם מדובר בכמה ילדים במשפחה, הסכום יכול גם להתקרב ל־1,000 שקלים ואפילו מעבר לכך. יש מי שהחליטו שהם לא מוכנים לשלם סכומים כאלה, ויזמו פרויקטים שונים שנותנים לאנשים ליהנות מתחפושות במחיר מצחיק. המחסן שמפעילה ארנרייך קיים כשבע שנים. "הכל התחיל מזה שאנחנו משפחה ברוכת ילדים, והייתי צריכה לקנות תחפושות לתשעה ילדים", היא משחזרת, "את מחסן התחפושות, שהוא בעצם גמ"ח, התחלתי בחצר הבית הפרטי שלי. בהתחלה אספנו תחפושות מהאנשים במושב, ואז באו אלי כל ילדי מחולה לקחת תחפושות, ואחרי פורים החזירו. אחרי השנה הראשונה כבר התחלתי לגייס כספים ותרומות כדי לרכוש תחפושות חדשות. המשפחה הפרטית שלי תרמה כסף, גם המועצה הדתית, ואז כבר התחילו להגיע אלי אנשים לא רק ממחולה, אלא מכל אזור בקעת הירדן".

איך הסתדרת עם ההמונים?

"החלום שלי היה להקים מבנה שיהיה מיועד רק לזה. לפני שנה הגיע סכום גדול של כסף מכמה אנשים טובים, ואנשים ממחולה עם ידיים טובות פשוט בנו וסידרו בהתנדבות את המבנה, את הגמ"ח הזה. כיום יש אצלי יותר מ־1,000 תחפושות מגיל שלושה חודשים ועד 120. אצלי התחפושות חדשות - אני קונה אותן בסוף פורים בסטוקים מחנויות, לכל היותר ב־30 שקלים לתחפושת".

מהו מודל ההשאלה?
"מגיעה משפחה, שואלת תחפושת, ובסוף פורים צריך להחזיר. זה בסדר גם להחזיר תחפושת קרועה. אני תמיד אומרת שילדים צריכים ללבוש את זה מתוך שמחה ולא מתוך דאגה. לא משלמים על התחפושת, אלא נותנים תרומה של 10 שקלים על כל תחפושת. בכל שנה אנחנו בוחרים מקרה אחר, ומעבירים תרומה של כ־4,000־5,000 שקלים".



ארנרייך מציינת שהגמ"ח הוא לזכרה של אסתר כריש, סגנית ראש מועצה מקומית קדומים לשעבר, שהייתה אשה נדבנית, אוהבת אדם וילדים; ולעילוי נשמתו של החייל אברהם ממן ז"ל. המקום פתוח בכל יום עד פורים, בין השעות ארבע וחצי לשש בערב. "אני רושמת כל מי שלוקח תחפושת", היא מספרת. "הרוב מחזירים, ומי שלא מחזיר, אני מתקשרת ומתזכרת. ואז ביום הכיפורים, אני מוחלת לכל מי שעדיין לא החזיר".

בזאר יד 2 מכל הלב. צילום: יח"צ

מי יכול לשאול תחפושות ממך?

"גמילות חסדים מיועדת לכולם - לעשירים, לעניים. זו ערבות הדדית. מגיעים אלינו מכל מקום בארץ, אפילו מהגולן. בשנה שעברה גם עזרנו לפתוח בבית שאן גמ"ח תחפושות קטן יותר, ואנחנו מעבירים להם תחפושות".

"כל יום מישהו תורם"

"אצלנו ב'בזאר יד2 מכל הלב' אפשר לקנות ארבע תחפושת במחיר של תחפושת אחת", אומר גבי וקנין, מנהל אגף תפעול בארגון "פתחון לב". "כל אחד יכול להשיג תחפושת במחיר של 20־30 שקלים, ואילו אנשים נזקקים, מקבלי הסיוע הרשומים אצלנו, יכולים לקנות בשקל אחד בלבד".

"פתחון לב" הוא ארגון הומוניטרי, שמחלק אלפי סלי מזון מדי שבוע למשפחות נזקקות, וכמו כן גם ביגוד, הנעלה וכלי בית. לארגון גם ארבע חנויות ביגוד יד שנייה, המופעלות בשיתוף אתר יד2 בראשון לציון, בכרמיאל, בתל אביב וברמת גן. כל ההכנסות מהחנויות האלה הן לטובת רכישת סלי מזון לנזקקים. לקראת פורים אפשר למצוא בהן גם תחפושות. "אנו עושים זאת כבר חמש שנים, וכל התחפושות שנתרמו לנו עוברות מיון לפני שתולים אותן על הקולבים", מפרט וקנין. "מדובר בעשרות תחפושות שנמצאות בכל חנות, ובכל יום המספר משתנה כי מישהו תורם ומישהו אחר קונה. כל אחד יכול לקנות אצלנו, כל אחד יכול לתרום, ואני גם קורא לאנשים להתנדב בחנויות האלה. אגב, גם מביגוד יד שנייה שנמצא אצלנו, שאחוז גדול ממנו הם בגדי וינטג', אפשר להכין תחפושות מאוד יצירתיות ולא שבלוניות".

"פורים בלי להתרושש"

"כבר לפני יותר מעשר שנים הבנתי שאם אני רוצה שיהיו תחפושות לילדים שלי ושלא אתרושש - אז היו לי ארבעה ילדים, כיום יש לי שמונה - שאני צריכה למצוא אלטרנטיבה", מספרת רבקה איזנהמר משבות רחל. "פרסמתי ביישוב שלי שמי שרוצה שאשמור אצלי תחפושות ושבשנה הבאה נפתח זאת להשאלה בצורה של גמ"ח, שיביא אותן. הייתה היענות מאוד יפה, והביאו אלי תחפושות מכל גוש שילה. קניתי אביזרים כדי לאחסן את התחפושות- קופסאות גדולות, מתלים, קולבים - ושמרתי אותן בעליית הגג שלי".

פתוח למשך שבועיים. גמ"ח התחפושות "שמחת בנימין". צילום פרטי

ככה בעצם החל פרויקט התחפושות של איזנהמר, המתקיים עד היום בסלון ביתה, מראש חודש אדר ועד פורים. "אני לוקחת חמישה שקלים לתחפושת, כדי לכסות את קניית הציוד, את הטרחה ואת הזמן שאני מקדישה לכך", היא מספרת, "לפני ארבע שנים אבא שלי, בנימין סיימון ז"ל, נפטר ממחלה. כשקמנו מהשבעה, החלטתי לקרוא את הגמ"ח על שמו. זה מאוד התאים לו, הוא מאוד אהב את פורים, תמיד היו לו חידושים מבחינת תחפושות, אביזרים חדשים ומיוחדים. ובכלל הוא היה אדם מאוד שמח. כיום קוראים לפרויקט הזה גמ"ח תחפושות 'שמחת בנימין'. זה גם יצא מתאים לאזור שאנו חיים בו - מטה בנימין- וגם שבט בנימין זה השבט של מרדכי היהודי, שכל הסיפור של פורים קשור אליו".

איך את מצליחה לארגן דבר כזה גדול בסלון ביתך?

"אנחנו שמים לאורך הקירות מתלים, מפנים את הסלון לטובת העניין, ויש אצלנו מאות תחפושות וגם אביזרים. המקום פתוח במשך שבועיים בין השעות שלוש עד שש בערב, וכל אחד יכול לבוא, לשלם חמישה שקלים, לקחת תחפושת ולהחזיר אחרי פורים. זה חוסך לאנשים הרבה כסף".

כולם אכן מחזירים את התחפושות?
"בדרך כלל כן. יש גם כאלה שמחזירים שנה אחרי. בהתחלה רשמתי מי לוקח מה, אבל מפני שיש כל כך הרבה אנשים, אני כבר לא מצליחה לעקוב, אלא סומכת על אנשים. יש לי סיפוק מאוד גדול מכך שמה שאני עושה מקל מאוד על אנשים ועוזר להם לעבור את פורים בלי להתרושש. וכמובן, זה נעשה לעילוי נשמתו של אבי. לא מצאתי דבר מתאים יותר מזה לעשות לזכרו, וזה התלבש לי בול".

"לא מעניין מי מסכן ומי לא"

"המטרה שלי היא שאנשים לא יוציאו כסף על הדבר המטורף הזה", אומרת נאוה אדרי מהיישוב נצר חזני. "אני אומרת גם לאנשים שיש להם יכולת כלכלית: 'אל תקנו תחפושות, תבואו ותשאילו'. בשביל כמה שעות ביום אין טעם להוציא מאות שקלים".

הגמ"ח של נאווה. צילום פרטי

אדרי מתפעלת מחסן גדול מאחורי ביתה עם כמה מאות תחפושות, שאותן אפשר להשאיל תמורת עשרה שקלים. "השנה אולי אנסה לקחת עוד עשרה שקלים פיקדון שיוחזר עם השבת התחפושת", היא אומרת. "הרעיון להקים את המיזם החל מפינוי גוש קטיף. גורשנו באוגוסט 2005, ולפני פורים התברר שלאף אחד אין תחפושות, כי הכל היה במכולות ובארגזים, כי בשנה הראשונה גרנו בבתי מלון. ואז תורם בשם אברי הריס ז"ל דאג לתרומה של תחפושות מחברים מארצות הברית. אני חילקתי אותן לחברי הקהילה, ונשארו עוד תחפושות. שנה אחר כך כבר אמרתי שמי שרוצה, שיבוא לקחת. בכל שנה יש לי מישהו שתורם כסף, ואני הולכת עם הכלה שלי וקונה את התחפושות הכי יפות בשוק".

מי מגיע למחסן שאת מתפעלת?

"אנחנו בכל שנה מפרסמים בעלון של האזור ובאים המון אנשים, גם לא מהאזור. מגיעים גם מנתיבות, מירושלים, ולוקחים לכל המשפחה ולשכנים. זה עובר מפה לאוזן".

"הגמ"ח של נאוה" ייפתח השבוע, והיא מגדירה זאת כחוויה. "אני אומרת להורים: 'תביאו את הילדים שיבחרו תחפושת. זה ממש חוויה של חנות ולא מקום של מסכנות'. זה גם לא קשור לכמה כסף יש לך. אותי לא מעניין מי מסכן ומי לא. אני קונה בכל שנה בהרבה מאוד כסף תחפושות, ואנשים בשוק כשהם מגיעים לפה. אתמול הלכתי לאחת הרשתות המובילות לצעצועי ילדים, ואמרתי להם שהחנות שלי כבר נראית יותר גדולה משלהם. אצלי האנשים גם מתנהגים כמו בחנות: מודדים בגד וזורקים, כי 'העובדת' מסדרת. אבל בסדר, ברוך השם, אני עושה זאת בשמחה רבה. אני עובדת מאוד קשה ביומיום, אני סגנית מנהלת בית ספר, ואני מפנה כמה שעות לגמ"ח. גם הנשים ביישוב עוזרות לי, כי קשה לי להשתלט לבד. זה כבר הפך לפרויקט של היישוב".

ההפנינג בעופרה. צילום פרטי

"זה הפך לחגיגה"

"בכל שנה כיתתי את רגליי בחנויות של תחפושות ותמיד זה היה סיוט. תמיד היו מלא אנשים, ילדים ודוחק, והתחפושות גם היו יקרות", מספרת מיכל גרינהוט מהיישוב עפרה. "ואז מישהי סיפרה לי שיש בבית אל גמ"ח תחפושות ואני יכולה לבוא ולבחור. הלכתי, גיליתי שיש מבחר עצום של תחפושות במחירים מצחיקים, וזה העלה לי את הרעיון גם לעשות דבר כזה. לפני שש שנים פרסמתי שמי שיש לו תחפושות משומשות יכול להגיע אלי הביתה, ומצד שני אפשרתי לאנשים לבוא אלי במשך חודש ולשאול במחיר סמלי של 10 שקלים תחפושת משומשת. מהכסף שנצבר אני קונה בכל שנה תחפושות חדשות ומשאילה אותן ב־20 שקלים".

כאמור, בהתחלה הכל התבצע בביתה הפרטי, אולם "עם הזמן ראיתי שאני פשוט לא משתלטת על העניינים, כי זה גדל. ואז התחלתי לעשות בשיתוף היישוב הפנינג השאלת תחפושות שמתקיים בדרך כלל בראש חודש. במסגרת ההפנינג יש גם דוכני אוכל, איפור ומוזיקה. זה הפך לחגיגה, ואני מרגישה שזו התרומה שלי לקהילה. במהלך השנים הגמ"ח הזה נקרא על שם אחיין של בעלי שנפטר ממחלה קשה, 'גמ"ח תחפושות על שם רותם ישי'".

"משלמים כראות עיניהם"

גם הדור הצעיר נרתם למשימת הוזלת התחפושות. "לקראת פורים הפצנו בקרב כמה תושבי מבשרת שנשמח לבוא ולקחת מהם תחפושות", מספרת טל אלקובי (17), רכזת קהילה בצופים בשבט יונתן במבשרת ציון. "כל מה שנאסף, ממוין כמובן, וב־21 בפברואר אנחנו נעשה יריד תחפושות בשבט שלנו ברחוב היסמין במבשרת, ואולי בעוד מוקד נוסף. אנחנו לא שמים מחיר לתחפושות. כל מי שמעוניין, משלם כפי ראות עיניו, ומי שלא רוצה - לא חייב לשלם". ההכנסות ייתרמו לאחת העמותות, בהתאם להחלטת השכבה הבוגרת. הפרויקט הזה מתבצע בשיתוף מחלקת הנוער במועצת מבשרת ציון. "מבחינתנו, עזרה הדדית ולעשות טוב זה תמיד נחמד", מוסיפה אלקובי.