ביל גייטס מוכר לכולנו. הקריירה המצליחה שלו לא רק זיכתה אותו בעבר בתארים כמו הגורו המושלם, איש השנה של מגזין טיים, אלא גם הכניסה לו כסף רב. גייטס מדורג כבר זמן רב כאחד מעשירי העולם, כאשר לפי ההערכות האחרונות של פורבס הונו נאמד ב-79.2 מיליארד דולר. אך כיצד היה מייסד מיקרוסופט והפילנתרופ הנודע בצעירותו? אביו, ויליאם הנרי ביל גייטס האב, שהוא גם עובד בכיר בקרן של ביל ומלינדה גייטס, נזכר בכך בראיון לפורבס.
 
איזה סוג של ילד היה ביל?
"כל סוגי הספרים עניינו אותו - אנציקלופדיות, מדע בדיוני, מה שתרצו. התרגשתי מכך שהילד שלי היה קורא נלהב שכזה, אבל הוא קרא כל כך הרבה שאמא שלו ואני היינו חייבים לקבוע חוק: אין ספרים בארוחת הערב".

האם ביל אי פעם שוחח על מה שהוא רצה לעשות או להיות כשיגדל?
"כחלק משיעורי בית בכיתה ה', ביל היה צריך למלא טופס לגבי מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הטופס כלל רשימה של מקצועות - כמו רופא, כבאי וקאובוי - עם תיבות לסימון לצד כל אחד מהם. הציפייה מהתלמיד הייתה שיבחר מקצוע מרשימה. למרות שביל אכן סימן את התיבה של "אסטרונאוט" הוא גם צייר תיבה נוספת, סימן אותה וכתב "מדען". כשגדל, הוא היה סקרן מאוד לדעת כיצד פועל העולם, והיו לו רעיונות מלאי מחשבה על עסקים, חיים, יחסים בינלאומיים ומה שהעתיד אולי טומן בחובו. באותו זמן, היה לי קשה להאמין שהילד הזה שאוהב להתווכח על שולחן ארוחת הערב יהיה יום אחד הבוס שלי, אבל הנה אנחנו כאן".
מתי הוא התעניין לראשונה במחשבים?
"מוקדם מאוד. הייתה לו הזדמנות בבית הספר כאשר אימהות גייסו כסף כדי לשלם עבור מכשיר שמתחבר למחשב דרך קו הטלפון. הכוונה הייתה שהמורות ישתמשו בזה, אבל הן עשו כמה טעויות ופחדו מזה. ביל היה חלק מקבוצה של תלמידי מתמטיקה שהוזמנו להשתמש במערכת ולמדו כיצד היא פועלת. בגיל 13 הוא כבר היה מכור".
הוא עבד במשהו לפני הקולג'?
"כשהוא היה תלמיד בשנה האחרונה בתיכון, ביל לקח הפסקה מהשיעורים כדי לבצע עבודות תכנות בתחנת כוח בנורת' בונוויל בוושינגטון. אימו ואני דיברנו יחד עם מנהל בית הספר התיכון שלו, וכולנו הסכמנו שהעבודה הזו תוכל להיות דרך מעשית ליישם את הכישורים והאינטרסים שלו. אני זוכר שביל אמר לי שהוא ופול אלן, שעבד שם יחד איתו, יישארו ערים בלילה כדי לעבוד על קוד עבור מערכת ניהול רשת החשמל".
כיצד הרגשת כאשר ביל אמר לך שהוא הולך לעזוב את הרווארד?
"אני לא יכול לומר שלא הייתי מודאג. אבל אז לא הייתי ממש גורם משמעותי בהחלטות האלו. היו לו את הרעיונות שלו לגבי הדרך שבה הוא רוצה להגשים את המטרות שלו - וגם עסק המחשבים שהתחיל עם פול אלן הפך למבוקש מאוד. נשירה מהקולג' לא הייתה בדיוק מה שאשתי ואני צפינו שיקרה לאף אחד מהילדים שלנו, אבל היה נראה שביל יודע מה הוא עושה".
שיחקת תפקיד משמעותי מאוד בפילנתרופיה של ביל. אתה יכול להסביר כיצד זה קרה?
"אשתי האחרונה מרי הייתה מאמינה אדוקה של רעיון מתוך ספר לוק מהברית החדשה: "ממי שניתן לו רבות, מצופה ממנו רבות". מההתחלה, היא החדירה את זה כערך חשוב במשפחה שלנו.
כאשר ההון שלהם ממיקרוסופט גדל, ביל ומלינדה התחילו לקבל המון מכתבים מארגונים שלא למטרות רווח באזור סיאטל, שביקשו מהם לתרום למטרות צדקה. אבל באותם ימים, היה להם קשה להקדיש את זמנם לדברים כאלה מאחר וטיפול במשפחה וניהול מיקרוסופט מילא את זמנם, וניהול קרן משפחתית פרטית היא לא פעולה פשוטה. התכנית של ביל ומלינדה לגבי פילנתרופיה הייתה לחשוב על זה ברצינות לאחר שביל יפרוש ממיקרוסופט. אבל זה השתנה אחרי שמרי חלתה בסרטן ונפטרה ב-1994, ואני פרשתי מהמקצוע שלי כעורך דין.
כמה חודשים לאחר מכן, כשחיכינו בתור לסרט, הצעתי לביל ומלינדה, שמאחר והמצב בחיי השתנה, אוכל לעזור עם פעולות הצדקה שלהם. חשבתי שזה יהיה נחמד בתור עבודה בגמלאות ויתרון עבורם, אם אהיה זה שיעבור על הבקשות לכסף ויחליט למי לתת. התקשרתי לביל שבוע אחרי זה כדי לברר מה קורה עם העניין והוא אמר, "ובכן, אבא, החלטנו שאנחנו הולכים להקים קרן בת 100 מיליון דולר". הייתי בהלם וכמובן מאושר. זמן קצר לאחר מכן כתבתי את הצ'ק הראשון: 80 אלף דולר לתכנית מקומית בתחום הסרטן".

לכתבה באתר פורבס