היזמים בהודו לא יודעים להבדיל בין דמיון למציאות, הכריז איש העסקים נתן חץ לפני עשר שנים, והוסיף: “הם עדיין לא הפנימו את אופן העבודה עם משקיעים זרים. רמת השקיפות בהודו נמוכה מאוד". "ההודים יותר פיקחים מאיתנו וגם לא ישרים", הגיע למסקנה אלפרד אקירוב לפני כשש שנים. “אצלם מילה היא לא מילה. הישראלים חושבים שהם פיקחים, הם לא מבינים שההודים הרבה יותר ערמומיים מהם". "הם לא אמינים", אמר אליעזר פישמן לפני שנים אחדות, "היום אני יודע שלא צריך להאמין להם לכלום".

בשנים שעברו הזלזול התחלף בהערכה. לאחרונה יותר ויותר חברות הודיות רוכשות חברות ישראליות. הרכישה האחרונה נסגרה לפני שלושה שבועות. בחודש שעבר הודיע שר האנרגיה ההודי, דרמנדרה פרדהאן, למקבילו הישראלי יובל שטייניץ, שחברות אנרגיה הודיות ישתתפו בחיפושי נפט וגז בישראל. 47 חברות ישראליות מתחומים שונים כהייטק, חקלאות, מים וביטחון, מחפשות משקיעים הודים באתר של הרשות לחדשנות.

“יש פה התקפה של חברות הודיות, וזה ילך ויגבר", אומרת עו"ד ענת ברנשטיין רייך, יו"ר לשכת המסחר ישראל–הודו. “זאת מגמה שהתחילה לפני שלוש שנים. אנחנו רואים עכשיו רק את קצה קצהו של הפוטנציאל שיכול להגיע גבוה מאוד. הביקור של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הפנה את תשומת הלב של אנשי עסקים הודים לישראל, אבל המגמה הייתה קיימת לפני כן. אם בעבר הישראלים לא רצו להיפגש עם משקיעים הודים והתייחסו אליהם בצורה מתנשאת, כפי שהם נתפסו בעיני הישראלים שטיילו כתרמילאים בהודו, היום היחס אחר לחלוטין. הישראלים מבינים שהקהילה העסקית ההודית מאוד מתוחכמת ויש לה שוק חזק במדינות ערב, שלנו כישראלים אין גישה אליו. חברות ישראליות שנמכרות לחברות הודיות מקבלות גישה לשוק הזה. הן שולחות מוצרים מפורקים להודו, שם מרכיבים את המוצרים ומוכרים למדינות ערב כתוצרת הודית".


חברים של כולם

הקשרים בין הודו למדינות ערב הדוקים במיוחד. כשישה מיליון הודים עובדים במדינות ערב, ולאחרונה הודו פנתה בקריאה למדינות הליגה הערבית וביקשה מהן להשקיע בתחומה. כמה שבועות לפני שראש הממשלה מודי ביקר בישראל, הגיע אבו מאזן לביקור בן ארבעה ימים בדלהי. בהצבעות באו"ם הודו נמנעת מלתמוך בפלסטינים, אולם אינה מצביעה בדרך כלל לטובת ישראל.

מתחת לרדאר התקשורתי חברות הודיות מחשבו את אחד הבנקים הישראליים, תאגיד הודי ענק שותף בקרנות פיתוח ישראליות, חברות הודיות קנו כאן חברות טכנולוגיה והייטק, חברות בתחום המים והחקלאות וחברת תרופות. לתאגיד ההודי הענק, טאטא, יש שני מרכזי פיתוח בישראל. יו"ר התאגיד, ראטן טאטא, קיבל לפני חודשים ספורים תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.



טאטא פועלת גם באיראן. בעבר השקיעה בפרויקטים של כרייה, ולאחרונה ניסתה להשתלב בתעשיית הרכב האיראנית. לחלק מהחברות שהשקיעו בישראל יש עסקים גם באיראן בתחומי הסלולר והתשתיות. אחת מהחברות המבקשת להיכנס אל חיפושי הנפט והגז בישראל באופן ישיר או על ידי רכישה של חברת חיפושים ישראלית היא חברת הענק ההודית ONGC המבקשת להשתלב גם באיראן ואף הציעה תוכנית פיתוח לחיפושי נפט וגז באיראן בסכום של 11 מיליארד דולר.

להודו קשרים הדוקים עם איראן. תת־היבשת תלויה בנפט האיראני. ב–2016 נשבר שיא מכירות הנפט האיראניות להודו עם 473 אלף חביות נפט ליום לעומת 208,300 בשנה שלפני כן. איראן היא ספקית הנפט הרביעית בגודלה להודו. ב–2015 הייתה רק במקום השביעי. הודו רכשה נפט מאיראן גם בתקופת הסנקציות, ולאחרונה העבירה לאיראן 6 מיליארד דולרים תשלום על הרכישות ההן.

בשבועות האחרונים אומנם התגלע סכסוך בין שתי המדינות, לאחר שאיראן הודיעה כי הודו לא תשתתף בפיתוח שדה הגז האיראני פרזאד בי, למרות הבטחות קודמות, וכי פיתוח שדה הגז הענק יעבור לחברת גזפרום הרוסית. ONGC הייתה אמורה להיות שחקנית מרכזית בפיתוח שדה הגז האיראני. בתגובה הפחיתה הודו את רכישות הנפט מאיראן בחמישית.

איראן הגיבה בצמצום תקופת התשלום עבור הנפט בשליש. התקשורת ההודית מדווחת בהרחבה על ההתפתחויות האלה, אבל הקשרים בין שתי המדינות עדיין הדוקים. שר האנרגיה ההודי כבר הכריז ש"היחסים שלנו עם איראן לא מבוססים על סחורה אחת או עסקה אחת", ואילו ראש ממשלת הודו, מודי, הגיע לביקור באיראן כשנה לפני שביקר בישראל. הוא נפגש עם נשיא איראן, חסן רוחאני ועם המנהיג העליון, אייתוללה חמינאי.

במהלך הביקור נחתמו למעלה מעשרה חוזים בין שתי המדינות לפיתוח נמל צ'בהר, לפיתוח מכרה אלומיניום ולסלילת מסילת רכבת שתקשר בין הודו לאפגניסטן ולמרכז אסיה. מודי ורוחאני אף הסכימו להיוועץ באופן שוטף בנושאי טרור, הברחות סמים ופשעי סייבר. “הקשר בינינו עתיק כהיסטוריה", התפייט מודי במסיבת עיתונאים משותפת עם רוחאני, וציין כי היחסים בין שתי המדינות מבוססים על אומנות, ארכיטקטורה, רעיונות ומסורת, תרבות ומסחר.

התקשורת ההודית כינתה את הביקור היסטורי. בישראל העדיפו להתעלם מהקשר ההודי עם איראן בעת ביקורו של מודי בארץ. נתניהו כינה את הביקור של ראש הממשלה ההודי בישראל “היסטורי" (ממש כפי שמודי כינה את ביקורו באיראן), אבל נטה להתעלם מכך שההיסטוריה התהוותה שנה לפני כן. כמו כן, לפני כחמש שנים פגעו טרוריסטים איראנים בדיפלומטים ישראלים בדלהי. ממשלת הודו אומנם הודתה שמשמרות המהפכה האיראניים אחראים לפיגוע, אבל חמישה עצורים שוחררו מיד, ואילו העיתונאי ההודי, מוחמד אחמד קזמי, שהואשם במעורבות מסוימת בפיגוע, שוחרר אף הוא ומשפטו טרם הסתיים.

אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, שהתנגד לכניסת חברות סיניות לישראל (“סין תומכת בקיצונים שבאויבינו"), סבור שחברות הודיות אינן מהוות איום דומה. “לא רק שההיקפים של רכישת חברות ישראליות על ידי חברות הודיות שונים מאלו של הסינים, להודו אין שאיפה להיות מעצמה עולמית עם תוכנית גיאו־אסטרטגית. להיות שחקנית מרכזית באזור".

אבל יש לה קשרים עם איראן, שנחשבת על ידי גורמים מסוימים בישראל כאויבת מרה.

“יש פה בעיות ביטחוניות כאלה ואחרות, ואני מניח שמי שצריך לעסוק בזה יטפל בהן. זהירות היא תמיד דבר חשוב בחיים. זו בעיה אבל בסדר גודל אחר לגמרי מהבעיה הסינית".

"ההודים הרבה פחות מפחידים אותי מאשר הסינים", אומר שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר. “השאיפות ההודיות הרבה יותר צנועות. הסינים לקחו על עצמם להשתלט על העולם, להודים אין שאיפות כאלה. ישראל צריכה לשקול את מהלכיה מול הקשרים של הודו עם איראן, אבל זה לא צריך לצמצם את היחסים שלנו עם הודו. צריך לפתח את היחסים בשום שכל ולנסות לשכנע את ההודים שעדיפים להם יחסים איתנו מאשר קשרים הדוקים עם איראן".

"הכניסה של חברות ענק לישראל - סיניות, הודיות או אמריקאיות - אינה מהווה בעיה, אלא אם כן מדובר בחברות מסוימות", אומר דני יתום, אף הוא ראש המוסד בעבר. “לא נמכור את רפאל לחברה זרה, אבל חברות אחרות, שאינן חשובות לביטחון המדינה, יכולות להימכר לחברות זרות בלי בעיה. אם יש חשש, המדינה תמיד יכולה להשאיר אצלה מניית זהב שתיתן לה יתרון במקרים מסוימים. אני לא הייתי קובע הלכה סדורה הפוסקת איזו חברה זרה יכולה להיכנס לישראל ואיזו חברה אינה רשאית לעשות זאת. צריך לבדוק כל חברה לגופה, ואם אין בעיה עם ביטחון המדינה אז אהלן, שתיכנס לישראל".

קשרים עם איראן, כפי שהודו מנהלת, מהווים בעיה?

“צריך להביא את זה בחשבון. אסור שיהיה מצב שבו הטכנולוגיה הישראלית שוברת שוויון לגבי איראן. אבל גם כאן רצוי לבדוק כל חברה לגופה ולא לקבוע כללים. חברה הודית תוכל לרכוש חברה ישראלית אחרי שיקול הנזק של מה יקרה אם הטכנולוגיה הישראלית תגיע לאיראן. אם הנזק נסבל, החברה ההודית תוכל להיכנס לישראל. אסור לשכוח שאנחנו פועלים בשוק גלובלי לצד חברות ענק מכל העולם. אם אנחנו לא נמכור להודים, חברות אחרות ימכרו להם. המוטו צריך להיות תחרות בצורה שלא תפגע בביטחון המדינה".

אנשי עסקים ממולחים

ישראל והודו כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים רק בסוף ינואר 92', וזאת בשל אהדתה של הודו למדינות ערב וקשריה ההדוקים עם ברית המועצות. ב–92' הגיע הסחר ההדדי בין שתי המדינות ל־200 מיליון דולר, וב–2016 היה הסחר ההדדי 4.17 מיליארד דולר - עלייה של 2,000% ב–25 שנים. בסוף העשור הקודם החלה נהירה של חברות ואנשי עסקים ישראלים להודו.

התעשיות הביטחוניות, התעשייה האווירית, רפאל, אלביט וחברות אחרות היו בין הראשונות שגילו את הפוטנציאל ההודי. חוזי ענק ביטחוניים נחתמו בין ישראל להודו. ישראל היא ספקית הנשק השנייה בגודלה להודו, אחרי רוסיה. כמה מסוחרי הנשק הישראלים הגדולים אף רכשו דירות בדלהי כדי שיוכלו לשהות קרוב לליבת העסקים. סוכנות נסיעות ישראלית שהריחה את הפוטנציאל התחילה לארגן טיולים מיוחדים להודו ליזמי נדל"ן ישראלים, שכוללים, תמורת כמה אלפי דולרים, סיורים בפרויקטים של בנייה בדרום הודו ופגישות עם קבלנים מקומיים.

יזמי נדל"ן נהרו להודו. רוב חברות הבנייה הישראליות ניסו את מזלן שם. יאיר נווה, מפקד פיקוד המרכז לשעבר, ריכז את פעילותה של אחת מהן בתת־היבשת. מוטי זיסר, כמה שנים לפני התספורת, הודיע שהוא מתכוון להקים בהודו 30 קניונים. יצחק תשובה ושרי אריסון גילו עניין. אליעזר פישמן הכריז על רכישות נדל"ן מאסיביות. גם חברות מתחומים אחרים גילו את הפוטנציאל של השוק ההודי.






כיל הקימה מיזם לדשנים בשיתוף חברה הודית במערב המדינה; חברת אליאנס הודיעה כי תקים שם מפעל צמיגים; אי.די.בי בחנה אפשרויות של מיזמים בתחום האנרגיה; בזק בחנה אפשרות של רכישת חברת תקשורת מקומית; תנובה תכננה להקים בהודו מחלבה; צים התמודדה במכרז להקמת מסוף מכולות; יזמים ישראלים הגיעו עד לחופי גואה, שם תכננו להקים פרויקט מגורים ונתקלו בהתנגדות עזה של המקומיים, שהתלוננו על כך שהמדינה נמכרת לזרים המחפשים רווח כלכלי בלבד ולא דואגת לרווחת התושבים המקומיים. אפילו רשת פלאפל ישראלית נפתחה במומביי.

במקביל החלו חברות הודיות לרכוש חברות ישראליות. בישראל לא התלהבו מהשותפים ההודים, אבל הכסף הגדול של חלק מתאגידי הענק פיצה על חוסר החיבה. “ההודים הם אנשי עסקים מאוד ממולחים, צריך להיזהר משותף הודי", אומר ישראלי שעבד עם אנשי עסקים מתת־היבשת. אבל מה שהרתיע רק לפני עשר שנים נתפס היום כקרש קפיצה כלכלי. משקיעים הודים, יחד עם בית השקעות ישראלי, הבטיחו להשקיע כמיליארד שקל בפרויקטים שונים. חברת כור, אז תחת שליטתו של נוחי דנקנר, הייתה בין הראשונות שניהלה משא ומתן על מכירתה לתאגיד הודי; חברת התרופות תרו נמכרה לפני עשר שנים לתאגיד ההודי סאן פארמה המשתף פעולה עם הטכניון ועם מכון ויצמן. חצי שנה אחר כך נמכרה אורידיאן, חברת פרסום מקוונת מהרצליה, לחברה ההודית ווי ברנט. ב–2007 נפתח בישראל סניף של הבנק ההודי הגדול ביותר, סטייט בנק אוף אינדיה. "נביא משקיעים הודים לישראל", הבטיח יו"ר הבנק, פראקאש באט, שהגיע לאירוע הפתיחה.

המשקיעים אכן החלו להגיע. חברת ההשקיה נען דן ג'ין נרכשה על ידי ענקית ההשקיה והחקלאות ההודית ג'ין לפני כחמש שנים. שנה אחר כך השקיע התאגיד טאטא בקרן רמות של אוניברסיטת תל אביב ומחשב את בנק יהב. ב–2014 רכשה חברת טק מהינדרה את לידקום הישראלית, חברת תשתיות תקשורת, ואת החטיבה הדיגיטלית של קומברס. חברה בת של טק מהינדרה, מהינדרה קומבייב, המספקת שירותים למפעילי טלפונים סלולריים, פתחה משרד באיראן לפני כשנה.

בשנתיים האחרונות נרכשה חברת פאניאה הישראלית, חברת ענן המסייעת לשדרוג מערך הנתונים, לחברת אינפוסיס ההודית תמורת 200 מיליון דולרים. ח.ר. גבעון, המייצרת רכיבים למטוסים, נמכרה על ידי קרן פימי לחברת וויפרו ההודית ב–300 מיליון שקל. חברת דל ההודית הצטרפה כשותפה לחברת ההשקיה ריבוליס. חברת ריליאנס ההודית הודיעה שתשקיע כ־100 מיליון שקל בחברות טכנולוגיה ישראליות. חברת ההשקעות אינדיאן אנג'ל גרופ מחפשת השקעות בישראל בתחום אבטחת הסייבר והחקלאות. כך גם מוקאש אמבאני, האיש העשיר ביותר בהודו. בסוף חודש יולי נמכר מפעל תעשיות מתכת שתולה לתאגיד ההודי סאייסנקט תמורת 18 מיליון שקל.

גיורא בכר, שהיה הקונסול האחרון בהודו לפני כינון השגרירות וכתב את הספר “הודו - יומן מדיני על היחסים המדיניים בין ישראל להודו", סבור שהקשרים בין ישראל להודו אינם מערבים עקרונות אלא מסחריים גרידא. “ההשקעה של חברות הודיות בישראל דומה להשקעה של חברות אירופיות או סיניות. אין כאן נושאים עקרוניים או ביטחוניים, זו השקעה כמו כל השקעה אחרת".

פרופ' יצחק בן ישראל, חבר בפורום ההודי–ישראלי של אוניברסיטת תל אביב, העורך מפגשים בין בכירים הודים לישראלים, אומר ש"תמיד טוב שיהיה חשש. בכל השקעה זרה מלווה אותך חשש, אבל הודו נמצאת בצד הנכון של המאבק הבין־גושי. החשש מהעתקה מסחרית הרבה יותר דומיננטי בקשרים שלנו עם הודו מאשר החשש הביטחוני".