בדוח, שהוצג בפתיחת הפגישה הדו־שנתית בניו יורק של ועדת הקישור אד־הוק (ועדת המדינות התורמות לרשות הפלסטינית לקביעת מדיניות הסיוע לפלסטינים לצורכי פיתוח), נקבע עוד כי הכלכלה ברצועת עזה מתמוטטת כתוצאה ממצור בעשור האחרון, ולאחרונה - בשל משבר נזילות ומחסור במזומנים. כאשר הסיוע כבר אינו מספיק לזירוז הצמיחה, אחד מכל שני תושבים חי בעוני, ושיעור האבטלה של האוכלוסייה הצעירה בעיקרה הוא יותר מ־70%, המצב בעזה מעורר דאגה, בלשון המעטה.
"השילוב של מלחמה, בידוד וסכסוך פנימי הותיר את עזה במצב של שיתוק כלכלי ומצוקה אנושית גוברת", קובעת מרינה ווס, מנהלת אזורית של הבנק העולמי בגדה המערבית ורצועת עזה. "במצב שבו אנשים נמצאים במאבק הישרדות, עוני גואה, אבטלה גוברת והידרדרות של השירותים הציבוריים כמו בריאות, מים ותברואה, נדרשים פתרונות אמיתיים ובני קיימא, ואין להסתפק בהתערבויות קצרות מועד".
לפי דוח הבנק העולמי, כלכלת רצועת עזה נמצאת בצניחה חדה. ברבעון הראשון של 2018 הכלכלה העזתית רשמה התכווצות של 6% וממשיכה לצנוח מאז.
בדוח נקבע כי בעוד ההסגר שנמשך למעלה מעשור הוא הגורם המרכזי, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על המצב בעזה, ובהם החלטת הרשות הפלסטינית לצמצם את ההעברה החודשית לרצועה בהיקף של 30 מיליון דולר, צמצום תוכנית הסיוע של ממשלת ארה"ב בהיקף של 50־60 מיליון דולר והקיצוצים בסיוע של אונר"א. אומנם, המצב בגדה המערבית אינו כה חמור כיום, אך הדוח מציין כי הצמיחה שאפיינה את הגדה בעבר מדשדשת כיום וההערכה היא שהכלכלה תעבור גם שם האטה ניכרת בתקופה הקרובה.
לפי כל הנתונים, ההידרדרות הכלכלית בגדה המערבית וברצועת עזה לא תיבלם באמצעות סיוע חוץ, שרמתו הולכת ומצטמצמת, וגם לא על ידי המגזר העסקי, שעדיין סובל ממגבלות בתנועה ובגישה לחומרי גלם ולמסחר.
הידרדרות המצב אינה מאפשרת לרשות הפלסטינית לספק סיוע לעזה. הרשות סובלת מירידה בכספי התרומות ומגירעון שנתי של 1.24 מיליארד דולר, וצפויה להגיע לפער מימון של 600 מיליון דולר. על רקע זה, ההחלטה הישראלית האחרונה למנוע העברת הכנסות ממסים (מס הכנסה ומע"מ שישראל גובה מפלסטינים) עבור הרשות הפלסטינית, שהיקפם מוערך ב־350 מיליון דולר בשנה, מהווה גורם סיכון גבוה למדי.
"המצב הכלכלי והחברתי בעזה מידרדר זה כעשור, אך ההידרדרות גברה באופן ניכר בחודשים האחרונים והגיעה לנקודה קריטית", מוסיפה ווס. "התסכול הגובר מצטרף למתחים שכבר הגיעו לידי תסיסה ומביאים את הפיתוח האנושי של אוכלוסיית הנוער הגדולה באזור למצב של רגרסיה".
מרזן, מומחית בתחום משטרים ולמהפכות בעולם הערבי, דת ולאומיות בחברה הפלסטינית, שיח פוליטי של הערבים בישראל והתקוממות פוליטית במדינות ערב ומחברת הספר "יאסר ערפאת - רטוריקה של מנהיג בודד", שירתה במשך 30 שנה בתפקידים פיקודיים ומקצועיים באגף המודיעין בצה"ל וכן במשרד ראש הממשלה.
מחקרה בפורום לחשיבה אזורית מתמקד בדור הפלסטיני הצעיר והאבוד בשטחים, בתמורה שעבר חמאס מארגון טרור לתנועה פוליטית ובסוגיות חברתיות ופוליטיות באוכלוסייה הערבית בישראל. "הצעירים הפלסטינים חווים משבר משולש - מול המשפחה הגרעינית, מול הישויות השלטוניות ומול ישראל", אומרת מרזן ל"מעריב". "המשפחות הפלסטיניות והישויות השלטוניות איבדו את יכולתן לתת מענה לצרכים החומריים והנפשיים־רגשיים של הצעירים, והן הפכו אותם לבנים ובנות של אף אחד".
היא מוסיפה כי המשפחה והישות השלטונית כבר לא משמשות לצעירים מגן ומשענת כלכלית וחברתית כתוצאה מהפילוג הפוליטי, ההגבלות על הכלכלה והתנועה, השחיתות והדיכוי השלטוני, וגם הסבבים הצבאיים.
ובכל זאת, גורמים צבאיים סבורים כי ההישג היחיד של חמאס הוא "צעדות השיבה", שהחזירו את הסוגיה של רצועת עזה על המפה המקומית והבינלאומית.
"פעולות המחאה האלימה בגבול עזה לא השיגו עד כה את מטרתן, ועזה ממשיכה להיות נוכחת ונפקדת בשיח של הזירה הפנים־פלסטינית, הבינלאומית, הערבית והישראלית. אומנם, תושביה נוכחים בדוחות אינסופיים של ארגונים בינלאומיים, ארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם וגופי מודיעין, אבל בפועל, תושביה נפקדים מהחיים האמיתיים. מדי יום נוספים עוד ועוד צעירים מובטלים".
התרעות פיקוד העורף