למה חוששים בעלי העסקים ברמת גן שחייהם יהפכו בקרוב לגיהנום?

כשביקרתי אצלו השבוע, זכר גולן שלפני עשר שנים הניח מישהו פתק מתחת לדלת המסעדה, ובו התרעה על כך שבקרוב יתחילו ברחוב עבודות להנחת מסילת רכבת, וסליחה על ההפרעה. "עברו עשר שנים, מאז לא שמענו מהם", אומר גולן כשאני מספר לו שעל פי התוכנית אמורות העבודות להתחיל בעוד פחות מארבעה חודשים. "לא אמרו לנו שום דבר על זה. אם זה יקרה זו תהיה בעיה רצינית. אבל לפני שנראה את העבודות בשטח אני מניח שלא תהיה פה שום התארגנות. ראינו מה קרה בפעם הקודמת".

אבל בעיריית רמת גן ובחברה הממשלתית נת"ע, הבונה את הרכבת הקלה, מתעקשים. בעוד שלושה עד ארבעה חודשים יגיעו המודדים והמסמנים, ובעקבותיהם הדחפורים. התנועה בציר המרכזי, המשמש עשרות אלפי נוסעים, תשובש מאוד, בורות ענק ותעלות ייחפרו לרוחב ולאורך, צמתים מרכזיים ייחסמו חליפות. במרבית שנות ההקמה יתבצעו העבודות רק בצד אחד של הרחוב, וארבעה מתוך שמונת מסלוליו ייחפרו. בחלק מהזמן עשוי הרחוב כולו להיחסם.

כשהכאוס יתחולל, אלפי בתי עסק שחזיתותיהם פונות לרחוב יתקשו לקבל ולשווק סחורות. על פי ניסיון העבר מפרויקט הרכבת הקלה בירושלים, עלולים רבים מהעסקים להיסגר ולהמיט אסון כלכלי על בעליהם.

על אף שמועד תחילת העבודות סמוך מאוד, רבים מבעלי העסקים ברחוב, כמו גולן, כלל אינם מודעים לכך שהרחוב הענק עומד להפוך לתעלה עמוקה ורחבת ידיים, שבתוכה ייבנה קו רכבת תחתית דו־מסלולי. בעתיד, בעוד חמש או שבע שנים, יקורו התעלות והתחנות התת־ קרקעיות, והכל ישוב לקדמותו. אבל עד אז צפויים לעסקים זמנים קשים.

רק לפני מספר חודשים פתח אריק ג'רפי את סניף הפיצריות "עגבניה" בסמוך לצומת הסואן ז'בוטינסקי־בן־גוריון. הוא השקיע 600 אלף שקל במסעדונת הנקייה והמטופחת, והעסקים בינתיים משגשגים. "לא, אף אחד לא אמר לי שעומדים לחפור פה רכבת תחתית", הוא אומר בהפתעה. "העסק שלנו מבוסס על שליחויות. אני מקווה שיהיה בסדר. הם לא יכולים לנתק את הדרך לאופנועים של השליחים".

צדוק כהן, בעלי "פלאפל ג׳ינה" הסמוך, פחות אופטימי. גם הוא השקיע כחצי מיליון שקל בהקמת העסק. לאחר כשלוש שנים הוא נחשב ותיק ברחוב הקשה. "הפרויקט עלול למוטט הרבה עסקים. קשה כאן גם ככה, יש תחלופה מאוד גבוהה ועסקים מחליפים ידיים. כמעט כל מי שהיה בחנות הזו לפני פשט את הרגל. אני מתפרנס בעיקר מעובדים שבאים מהמשרדים הסמוכים. אם הם יעברו מכאן בגלל העבודות, נהיה בבעיה".

איש העסקים יגאל אליהו מצוי יותר בפרטים, והוא מודאג מאוד. בבעלותו חנות הרהיטים הענקית "רילקסון", שמשגשגת כבר 40 שנה וחזיתה תופסת כמאה מטרים מרחוב ז׳בוטינסקי. "יש לנו כאן משאיות שנכנסות ויוצאות עם סחורה. העסק לא יעבוד אם הרחוב ייסגר. אם לא תהיה לכאן גישה, הפרויקט יוריד אותנו ביגון שאולה. הם מדברים על חמש עד שבע שנים של עבודות, אבל אנחנו יודעים איך עובדים בישראל, זה יכול להימשך גם 12 שנים. אומרים שאחרי שיגמרו ישקמו את הרחוב, אבל האנשים ילכו ואנחנו כבר לעולם לא נשתקם", אומר אליהו במרירות.

איש הנדל"ן דרור תורן, סמנכ"ל חברת אמריקה־ישראל, פחות מודאג. הוא אפילו אופטימי: "פרויקט הרכבת יעלה את ערך הנכסים ברחוב בעשרות אחוזים. בטווח הקצר דמי השכירות יירדו, כי אף אחד לא רוצה עסק במקום של עבודות, אבל הזינוק בערך הנכסים יפצה על הכל. כל מי שבוכים עכשיו ירוויחו בסוף". אבל אליהו מסרב להתנחם. "אני בעל הנכס כאן, אבל איך אשלם משכורות אם יעבדו חמש שנים? מה עוזר ערך הנכס למי ששוכר חנות או שיפשוט רגל?".

בשבוע שעבר ניסה ראש עיריית רמת גן, ישראל זינגר, לעשות מעשה. הוא הציע להחליף את תוכניות הרכבת התחתית בפרויקט מסובך פחות - רכבת עילית שתעבור במרכז הרחוב, ללא צורך במערכת המנהרות והתחנות התחתיות. בין העירייה, האמורה לשאת בהוצאות ובנזקים במאות מיליוני שקלים, לחברת נת"ע, יש חילוקי דעות עמוקים על הפרטים הכספיים והכלכליים של המיזם. הצעתו של זינגר נדחתה על הסף. מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, הסביר שנת"ע פועלת על פי תוכנית שאושרה על ידי כל הגורמים המוסמכים, ואין לשנותה.

מחברת נת"ע נמסר: "נת"ע הקימה ומתפעלת מערך הסברה נרחב במטרופולין תל אביב הכולל אמצעי הסברה במדיות השונות, כנסי סוחרים ותושבים, מפגשים פרטניים, אנשי שטח המסייעים במתן פתרונות לציבור באזורי העבודות, מוקד טלפוני, אמצעים אלקטרוניים ולנוד“. כל אלו נעשים בתיאום ובעבודה משותפת מול הרשויות, הנעשית באמצעות צוותי היגוי. מפגשי הסברה בשטח עם מגדלי המשרדים, דיירים וסוחרים לאורך תוואי הקו האדום החלו להתבצע לבקשת עיריית רמת גן לאחר חופשת הפסח".

אם אתם רוצים להשתלב בעמדה ניהולית בכירה בחברה עסקית, מוטב לכם לדלג על המסלול השגרתי של לימודי מינהל עסקים ולהירשם ללימודי ראיית חשבון. זהו מסלול לימודים לא קל, ורבים מוצאים שהוא משעמם וטכני מאוד. בסופו, בנוסף לבחינות האקדמיות, יש בחינות לשכה ומסלול התמחות שלפעמים נראה כמו תקופת עבדות.

גם למי שמסיים את מסלול המכשולים לא תמיד מצפה גן של שושנים. הביקוש למבקרים של ספרי חשבונות אינו מרשים כמו הביקוש למהנדסי תוכנה או חשמל. אבל תפקידים רבים שנתפסו בעבר על ידי בוגרי מחלקות לכלכלה ומינהל עסקים מאוישים היום על ידי רואי חשבון. אין זה מקרי שלאחרונה מונו שני רואי חשבון לעמוד בראש שתיים מהחברות הגדולות במשק: רו"ח רקפת רוסק־עמינח היא מנכ"לית בנק לאומי, ורו"ח ארז ויגודמן מונה למנכ"ל חברת טבע.

חדירת רואי החשבון לתפקידי ניהול בולטת יותר בדרגי הביניים: הם מאיישים עמדות של סמנכ"לי כספים, יועצים כלכליים ואפילו מנהלי שיווק. "חברי הלשכה הם כבר לא רואי החשבון מהסוג הישן, בעלי משרדים קטנים העוסקים בביקורת חשבונות ועריכת דוחות", אומר רו"ח חן שרייבר, פעיל ציבור בלשכה המנהל מסע נמרץ לתפקיד ראש הלשכה. "60% מ־13,500 חברי לשכת רואי החשבון הם שכירים בחברות ובארגונים כלכליים", אומר שרייבר, "רק כ־2,000 מהם עובדים כעצמאים במשרדים".

"לעומתם, נשלטת הנהלת הלשכה על ידי בעלי משרדים קטנים, הדואגים בעיקר לאינטרסים של המגזר שלהם", אומר שרייבר. "השינוי המקצועי בקהילת רואי החשבון מחייב שינוי באופי פעילותה של הלשכה, בהרכב שלה, ובתמיכה שהיא נותנת לחבריה. במשך שנים רבות עסקה הלשכה בעיקר בשירותים מקצועיים ותמיכה של רואי החשבון בעלי המשרדים, ועניינה פחות את השכירים".

כמייצגת אינטרסים ואיגוד מקצועי, משרתת לשכת רואי החשבון בעיקר את רואי החשבון הקטנים יחסית. המשרדים הגדולים והנוצצים מסתדרים בעצמם עם הרשויות השונות וחברות הענק. רו"ח גד סומך למשל, השולט כמעט ללא מצרים בביקורת הדוחות של הבנקים הגדולים והחברות הגדולות במשק, בא ויוצא במשרדי ממשלה ומשרד המוסדות הרגולטוריים, ומשקלו הציבורי גדול לאין ערוך מזה של ראש לשכת רואי החשבון.

בבחירות שיתקיימו בספטמבר יתמודד שרייבר, בין היתר, מול נציג נדיר של אחד המשרדים הגדולים, רו"ח יזהר קנה, מהמשרד הגדול פאהן קנה. המתמודד השלישי יהיה כנראה עופר מינרב, שכבר עמד בעבר בראש הלשכה.❖