האירוע התקיים באחד מימי ראשון לפני כמה שבועות, לקראת אור ראשון. לאחד משדות המושבים שבאזור המרכז הגיעה קבוצת אנשים כדי לקיים טקס חריג באופיו. הפועלים התאילנדים הורחקו מהמקום מבעוד מועד. עוד קודם לכן, חפר שופל ענק בור בעומק של 7 אמות, שזה קצת יותר מ-3 מטר. בבור הונחה ללא מילים ערימה של דגלי ישראל בלויים. לאחר שהדגלים הישנים קופלו והוכנסו למכלים גדולים, כוסה הבור בעפר, נחרש השדה מחדש כדי לטשטש את העקבות והאנשים הלכו לדרכם.

מזכיר טקס הלוויה? בדיוק! אלא שמדובר בטקס הגניזה המסורתי של דגלים שמקיים מדי כמה חודשים אבי מרום, מיצרני הדגלים המובילים בישראל. על פי חוק הדגל שנחקק במקור ב-1949 אסור לזרוק לפח, לשרוף או לקרוע את דגל הלאום. ביזוי הדגל או סמל המדינה ופגיעה בכבודם נחשב לעבירה על החוק שדינה שנת מאסר או קנס של עד 300 ל”י (כך במקור).
ובכלל, אסור לעשות בדגל שום שימוש אחר. מי שרוצה להפטר ממנו מוזמן להגיע למפעלי FGP בכפר סבא ולמסור אותו שם. אם אפשר לעשות שימוש בשאריות (כמו במגן דוד), אז הן ייגזרו לצורך תפירת דגלים חדשים. טקס הקבורה הבא יתקיים מיד לאחר חג העצמאות. אלמלא מסירותו של מרום, ייתכן שחברה קדישא עוד הייתה מתלבשת על הנושא בטענה שהיא האחראית לסידורי הקבורה בישראל.

 הטמנת דגלים בלויים באדמת השרון. צילום: לני מרום

“דגל זה עניין רציני ואנחנו מתייחסים לכך ברצינות רבה", מבהיר מרום, “אני מתייחס לאירוע גניזת הדגל כמעט כאל אירוע קדוש. הדגל שנקבר ישמש בסופו של דבר למאכל רימה ותולעה. אני חותם על הסדר עם בעלי הקרקע החקלאית ומשלם להם עבור השימוש בה".
לדברי מרום, מקום הקבורה נשמר בסוד מגורמים לאומיים ואחרים שעלולים להוציא את הדגלים מהאדמה ולפגוע בהם. “אני מוכן למסור לך היכן אנחנו קוברים את הדגלים, בתנאי שתחתום לי על סודיות", אומר לי מרום ומוסיף: “אנחנו עושים את העבודה בשקט ולא מדברים יותר מדי. יש לי כבוד רב לדגל והאירוע עצמו הוא מרגש מאוד".

הסינים טעו במגן דוד
 
דגל המדינה זה עסק רציני מדי מכדי שישאירו את הטיפול בו בידי חובבים. מרום עצמו הוא אחד המקצוענים. הוא יודע בדיוק איך לתפור, מה האילוצים ומהם הזוויות, הכיוון והפרופורציות שבהן צריך להיות מונח המגן דוד ביחס לפסי הדגל.
 
בחוק הדגל והסמל שפורסם לראשונה ב־1949 נקבעו היחסים המדויקים בין הפסים הלבנים והכחולים והכיוון של המגן דוד. השפיצים של המשולשים במגן דוד אמורים להיות לכיוון הכחול ולא הפוך, אבל במערכת הבחירות האחרונה היו חאפרים שפעלו ויצרו את הדגלים כשהכיוון של המגן דוד היה בניגוד לתקן. בעיה דומה הייתה בעבר עם יצרני דגלים מסין שטעו בכיוונים של המגן דוד.
 
בשנת 2010 תוקן חוק הדגל ביוזמת הח"כים שלי יחימוביץ ואופיר אקוניס. על פי התיקון, אם 35% מעלויות הייצור של הדגל מקורן בישראל אפשר לקבל את ההכרה של תוצרת הארץ. בנוסף לכך, גופים ממשלתיים שחוק חובת המכרזים חל עליהם, יחויבו בקניית דגלים מקומיים.

לפעילות בענף הדגלים נקלע מרום כחלק מפעילותו בתחום השואו־ביזנס. זה התחיל בראשית שנות ה־80, כשהקים את חברת FGP (שהיא קיצור השמות דגלים, מתנות ומוצרי נסיעה בשפה האנגלית). “הכל התחיל מאידיאולוגיה, מאהבת הארץ ומהצורך לספק את הביקוש של חברות ומוסדות גדולים לדגלים. במקור אני פנטומימאי והייתי תלמידו של ג'וקי ארקין. בגלל אופיו התרחקתי מזה מהר, אבל המשכתי להופיע. מבמות הבידור בעצמאות קשה מאוד לחיות, ואז התחלנו להתעסק עם מכירות זיקוקי די נור לרשויות המקומיות ומהר מאוד הגעתי לנושא הדגלים".



 “דגל זה עניין רציני ואנחנו מתייחסים לכך ברצינות רבה". אבי מרום. צילום: לני מרום

בשנות ה־80 היו מתפרות בודדות בלבד שייצרו דגלים בשיטות מיושנות. בית המלאכה הראשון של מרום הוקם בחנות בדרום תל אביב, שהעסיקה שלושה עובדים. עם השנים הוא התרחב להרצליה, לראש העין ולכפר סבא. החברה שבבעלותו נחשבת ליצרנית הדגלים הגדולה בישראל, עם 40 תופרים מקצועיים המשמרים את ייצור הטקסטיל המקומי. התשלום לשעת עבודה עומד על 28־35 שקל, כשבסין משלמים לפועלים 35 דולר לחודש.
 
“אני עדיין מחפש עובדים, אבל לצערי קיים מחסור", מגלה מרום, “פניתי ללשכת העבודה ומישהו אמר לי שמדובר במקצוע שחלף מהעולם. אני מציע לממשלהלהכיר בייצור דגלים כעבודה מועדפת למשוחררי צה"ל"

אחראים גם על התורן
 
הביקוש לדגלים לקראת יום העצמאות הקרוב גבוה מהרגיל והכמות שתיוצר נאמדת בעשרות אלפים. ייתכן שזאת תחושת הלאומיות הפתאומית בעקבות העימות עם הממשל בארה"ב. יש מוסדות שהחליטו להזמין את הדגלים עוד בתחילת 2015 , בתקווה לקבלם במועד. מצד שני, השנה דווקא נרשמה ירידה
בהיקפי ההזדמנות מיהודי התפוצות.
 
ומה בדבר הזמנות מיצרני דגלים מחו"ל? “אני מקבל הזמנות מקולגות מרחבי העולם שנזקקים לעזרה בימי העצמאות שלהם", מספר מרום, “היתרון שלנו על הסינים הוא במהירות התגובה, במיוחד בחודש פברואר שזה ראש השנה הסיני שבמהלכו אין עם מי לדבר".
 
האם יש גם הזמנות ממדינות ערב? אני מתעניין. מרום מנסה להתחמק באלגנטיות מתשובה ולבסוף עונה: “יש שיתופי פעולה, והעסקים נעשים דרך קולגה שלי מגרמניה. נכון שאני מייצר גם עבור מדינות ערב, אבל תרשה לי שלא לנקוב בשמן. אנחנו יודעים בדיוק איך נראים הדגלים שלהם ומה התקנים, באמצעות משרדי הטקס במשרד החוץ. הדגלים שייצרתי על פי הזמנה היו חלקם לצורכי הסוואה במבצעים של שירותי ביון שונים. בעבר הרחוק", מוסיף ונזכר מרום, “כשאש"פ עדיין נחשב לארגון טרור, ביקשו ממני לייצר את דגלי הארגון אבל סירבתי ממניעים לאומיים. היום הם כבר לא צריכים אותי".

אני מניח שהדגל האמריקאי הוא הנמכר ביותר, לאחר הדגל הישראלי.
“אתה צודק, כי ארה"ב נחשבת לבעלת הברית הגדולה ביותר שלנו. אבל לייצר את דגל ארה"ב זה לא פשוט וקיים תקן מפורט. כל דגל, לא כל שכן הדגל האמריקאי, חייבים להציב באופן מסוים. רוב הטעויות נעשות כשתולים את הדגל במאוזן ולא במאונך - ואז הכוכבים שבדגל נמצאים במקום אחר. הכוכבים, בכל מקרה, חייבים להיות משמאל לפסים".
 
בעת ביקור האפיפיור בישראל לפני כשנה התבקש מרום לתפור דגל מיוחד של הכס הקדוש, לצורך הנחתו על המושבים במטוס אל על שהטיס אותו לכאן. “עד האפיפיור שלפניו הייתה דרישה שבדגל יהיה הכיתוב של השם והתואר של ראש הכנסייה", הוא מגלה, “לגבי הנוכחי נאמר לי שהוא לא רוצה את השם הפרטי בדגל, אלא את אחד הערכים שהוא מייצג".

האם יש חידושים בתעשייה? הרי דגל זה דגל, מה כבר יכול להיות חדש?
“יש לי הפתעה בשבילך. למשל, עבור רכבת ישראל אנחנו מייצרים לצד הדגלים גם אבוקות זיכרון המגיעות בערכה אחת. יש מקרים שאין טעם בדגל ללא תורן - וגם זה תחום האחריות שלנו".
 
“לקראת יום העצמאות הנוכחי אנחנו משיקים חנות פופ־אפ שתציע מגוון רחב יותר של חפצים ואביזרים ליום העצמאות וליום הזיכרון. ועוד משהו: לקראת יום העצמאות יוצג לראשונה דגל בסריגה מיוחדת, שבתוכו חורים בצורת מעוינים קטנים שנועדו לסייע בעמידות בפני הרוחות. והרשי לי לנצל את ההזדמנות כדי לאחל חג שמח לכל עם ישראל".