ערב יום העצמאות הוגשה לבית המשפט המחוזי בת״א בקשה לתביעה ייצוגית כנגד בנק לאומי, שבניהול רקפת רוסק־עמינח, בסוגיית החשבונות הרדומים.



על פי התביעה שהגיש אחד הלקוחות (ושהבנק דיווח עליה ערב החג לבורסה), ״הבנק אינו ממלא את חובותיו למאמץ סביר לאיתור בעלי חשבונות רדומים (המכונים גם חשבונות ללא תנועה), ליידעם על קיום החשבון ולהשיב להם את הכספים השוכבים בחשבון״.



עוד נטען: ״הבנק גובה עמלת ניהול חשבון במשך תקופת מסוימת, ובסיומה החשבון נסגר מבלי שהבנק מנסה לאתר את בעליו. כאשר הוא מאתר את בעל החשבון, הכספים נושאים את הערך של יום הסגירה, ללא הצמדה וריבית״.



מגיש התביעה טוען לנזק אישי של 320 שקלים, אך אין ביכולתו להעריך את היקף הנזקים הכולל של הקבוצה שבשמה הגיש את התביעה הייצוגית. על פי הערכות, במערכת הבנקאית מנוהלים למעלה מחצי מיליון חשבונות ללא תנועה בהיקף של 15 מיליארד שקל. סוגיית ״החשבונות הרדומים״ במערכת הבנקאית פרצה לפני למעלה מעשור. היא התמקדה בעיקר בבנק לאומי ובבנק מרכנתיל דיסקונט, שם ההיקף של החשבונות מסוג זה היה גבוה יחסית.

בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לא התעלמו מהתופעה. כבר לפני עשור נקבעו כללים לגבי אופן התייחסות הבנקים לחשבונות אלה. לפני שנתיים יזם דודו זקן, המפקח על הבנקים, תיקון לחקיקה, הקובע שחשבון ללא תנועה יוגדר ככזה שלא בוצעה בו פעולה במשך 11 חודשים. עוד נקבע כי כספי החשבון יושקעו בפיקדון המתחדש אחת לשנה. התיקון גם קבע כללים לטיפול בחשבונות של לקוחות שנפטרו ולמאמצים שהבנקים נדרשים לעשות על מנת לאתר את בעליהם.
לנוכח ריבוים היחסי של חשבונות ללא תנועה בבנק לאומי, הוחלט בבנק לנקוט צעדים חריגים, ובמקרים מסוימים אף לפצות את הארגונים המטפלים בבעלי החשבונות הללו (כמו החברה להשבת רכוש ניצולי השואה).
מבנק לאומי נמסר בתגובה: ״אנו פועלים בהתאם להוראות בנק ישראל. הכספים שבעליהם לא אותרו הושקעו באגרות חוב ממשלתיות״.