קראו לו "הכייס החייכן". כינו אותו טפלון. אמרו שהוא ילד הפלא של הפוליטיקה הישראלית. טענו שכל ההצלחה שלו עד היום נשענה על רפורמת הסלולר. כל הכינויים הללו הם נכונים ויש עוד אחרים.
חצי שנה לאחר הקמתה, שר האוצר משה כחלון ניצב בצד המנצח של ממשלת 61 המנדטים. אולי המנצח בה”א הידיעה. זה לא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעדיין לא החליט היכן הוא ממצב את עצמו ובאיזה מארבעת התיקים הוא ממקד את פעילותו. זה גם לא השר אריה דרעי, שבכל שבוע חוטף על הראש. זה גם לא נפתלי בנט שרצה להיות שר הביטחון, הסתפק בחינוך ולא מגיע למידת הצלחתו של כחלון. זה גם לא אף אחד משרי הליכוד שנתניהו הותיר להם פירורים.
כאמור, הוא משתדל בכל כוחו לעקוף עימותים פוליטיים, אבל אינו מהסס לנקוט יוזמות נגד הגופים החזקים במשק כמו הבנקים, חברות הביטוח והקונצרנים הגדולים. הוא כבר עשה את זה ברפורמת הסלולר וכעת הוא ממשיך. כל אותם גופים אינם בסיס הכוח הפוליטי שלו, ולכן הוא כמעט ואינו סופר אותם.
ולמרות הכל, שר האוצר מבין שתוחלת החיים של הממשלה הנוכחית היא קצרה. הוא היה רוצה לראות את המחנה הציוני בקואליציה. נראה שיום לאחר אישור התקציב (בדיוק בעוד שבוע) כחלון יעבוד במלוא המרץ להרחבת הממשלה.
התרעות פיקוד העורף