שנת 2015 מגיעה לסיומה, ובהיבט הכלכלי הייתה זו שנה מעניינת ובתחומים רבים אף שנת מפנה. מתוך שלל ההתפתחויות והאירועים הכלכליים, אלה האירועים המרכזיים שעיצבו את המפה הכלכלית.
השינוי העכשווי בריבית אינו דרמטי: היא עלתה ב-0.25% בלבד, מטווח של 0%-0.25% לטווח של 0.25%-0.50%. הסיבה לעלייה היא הנקודה החשובה באירוע. נגידת הבנק המרכזי, ג'נט ילן, הסבירה את הסיבות לעלייה כך: "הבנק המרכזי מאמין שהכלכלה האמריקאית נמצאת בתהליך של צמיחה בת קיימה". היא הוסיפה ואמרה כי "במהלך שנת 2016 שערי הריבית ימשיכו לעלות עד ל-1%". כשאומרים את זה על הכלכלה המובילה בעולם ועל המטבע שמשמש ליותר מ-40% מסך הפעילות הכספית בעולם, זה אומר הכלכלה העולמית משנה כיוון.
למדיניות זו היגיון מסחרי - ארגון אופ"ק מאבד נתח שוק. בסוף 2015 מדינות הארגון הפיקו כ-32 מיליון חביות נפט ליום מתוך תפוקה עולמית של 96.5 מיליון חביות ליום. אחת הסיבות העיקריות לגידול בתפוקת הנפט בעולם, בעיקר בצפון אמריקה, היא אספקת נפט שמופק מפצלי שמן. הסעודים מנסים 'לשבור' את הענף על ידי הורדת מחיר הנפט.
הפקת נפט באמצעות פצלי שמן הוא תהליך מאוד יקר. במידה ומחיר הנפט ירד לפחות מ-30 דולר החבית, הפקת נפט מפצלי שמן לא תהיה כדאית.
לירידה במחיר הנפט יש השפעה שלילית אך קצרת טווח על השוק, שכן אם מחיר הנפט יורד, למדינות שמממנות את מרבית היבוא יהיה פחות כסף להוציא. בטווח הארוך יותר, אם תימשך ירידת מחיר הנפט היא עשויה להוזיל מחירים ברחבי העולם.
שווי המשקל הכלכלי הגלובאלי נודד מזרחה. ליתר דיוק, לעבר סין, שמאז שנת 2010 עברה את יפן בגודל התוצר והפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. התוצר הלאומי של סין עומד על 11.63 מיליארד דולר, על פי המדידה הצמודה לדולר, אך על פי חישוב של כוח קניה, התוצר הגיע ל-20.88 מיליארד דולר ועקף את התוצר של ארה"ב שמסתכם ב-19.67 מיליארד.
למרות שמדובר במתווה לא מושלם, הוא עתיד לשפר מאוד את מצבנו הכלכלי. המתנגדים אומרים בצדק שהמתווה מונופוליסטי ואינו מאפשר תחרות, אך שוכחים שרק מעטים היו מוכנים להשקיע בחיפוש גז, מפני שהממצאים הגיאולוגיים לא היו מזהירים, ומעט מאוד גורמים בענף הגז והנפט היו מוכנים להשקיע בישראל מסיבות גיאופוליטיות מובנות. עוד נטען כי הסכמת המדינה לייצוא גז תותיר אותנו בלי גז, אך המשקיעים רוצים תשואה מהירה ובלי ייצוא גז לא ניתן להגיע לכך. עצם הפוטנציאל של ייצוא גז כבר שיפר את מצבנו הגיאופוליטי. בגלל יכולות אלו, הממשלה ביוון, שעם כינונה השמיע ביקורת קשה נגד ישראל, מנהלת איתנו מגעים הדוקים מאוד. כמו כן יכולות יצוא הגז תרמו להפשרה ביחסינו עם טורקיה.
למי שעדיין מתנגד, אצטט מדברי ח"כ דוד ביטן: "אם לא היינו מגיעים למתווה שאליו הגענו נובל ושותפיה היו גוררים אותנו לבוררות על אי מילוי הסכם שרוב הסיכויים שהיינו מפסידים בו".
הניסיון להוזיל את מחיר הדירות לרוכשים ראשונים באמצעות תכנית מחיר-מטרה עשוי להביא לעליית מחירים משמעותיים עבור אלו שרוצים לרכוש דירות ואינם נכללים בקריטריונים של מחיר מטרה, והם הרוב. מחיר-מטרה מיועד אך ורק לזוגות צעירים שאין להם דירות או רווקים ורווקות מי על לגיל 35 ללא דירות. בממשלה מתכוונים לבנות כ-40,000 דירות לשנה בהתבססות על תכנית מחיר-מטרה. משמעות הדבר, שרק בין 10,000 עד 15,000 דירות ייבנו לציבור הכללי. מכך ניתן להסיק שתתרחש עליית מחירים.
הנתונים אמנם מעט מעוותים בגלל שער החליפין הגבוה יחסית של ישראל והנמוך של האירו, אך אין זה משנה את העובדה שאנחנו ברמת עושר דומה לזו של הכלכלות הגדולות של אירופה. ובכל זאת העוני עמוק: לפי הנתונים האחרונים כ-31.9% מתושבי ישראל עניים. מדובר ב-2,624,000 איש, מתוכם 998,000 ילדים. המצב מסוכן שכן ההיסטוריה הוכיחה יותר מפעם אחת שחברה לא מסוגלת להתקיים לאורך זמן עם פערים סוציו אקונומיים חדים.
בשנות החמישים והשישים המדינה הייתה יותר ענייה אך הפערים היו הרבה יותר קטנים. הגידול בעוני משמעו בעיקר גידול בפערים החברתיים שנובע ממדיניות לא נכונה של חלוקת העוגה הכלכלית. הצמיחה עולה אך בניגוד למדינות אירופה, המצב לא מחלחל כלפי מטה.
התרעות פיקוד העורף