שנת 2015 מגיעה לסיומה, ובהיבט הכלכלי הייתה זו שנה מעניינת ובתחומים רבים אף שנת מפנה. מתוך שלל ההתפתחויות והאירועים הכלכליים, אלה האירועים המרכזיים שעיצבו את המפה הכלכלית.
בזירה העולמית
1. שערי הריבית בארצות הברית
ההחלטה על הריבית התרחשה אחרי כמה חודשי המתנה. בפעם האחרונה שהבנק המרכזי של ארה"ב שינה את שערי הריבית הייתה בשנת 2008, בעיצומו של המשבר הכלכלי. באותו זמן, הפד, הבנק המרכזי של ארה"ב, הוריד את הריבית כדי לעודד את הפעילות הכלכלית.
השינוי העכשווי בריבית אינו דרמטי: היא עלתה ב-0.25% בלבד, מטווח של 0%-0.25% לטווח של 0.25%-0.50%. הסיבה לעלייה היא הנקודה החשובה באירוע. נגידת הבנק המרכזי, ג'נט ילן, הסבירה את הסיבות לעלייה כך: "הבנק המרכזי מאמין שהכלכלה האמריקאית נמצאת בתהליך של צמיחה בת קיימה". היא הוסיפה ואמרה כי "במהלך שנת 2016 שערי הריבית ימשיכו לעלות עד ל-1%". כשאומרים את זה על הכלכלה המובילה בעולם ועל המטבע שמשמש ליותר מ-40% מסך הפעילות הכספית בעולם, זה אומר הכלכלה העולמית משנה כיוון.
2. הירידה החדה במחיר הנפט הגולמי
הירידה במחיר הנפט הגולמי היא אחד האירועים הכלכליים הדרמטיים של השנה, לא רק בגלל היקף הירידה במחיר, אלא משום שמי שדוחף את המחיר כלפי מטה היא סעודיה ובעלת בריתה, יצואנית הנפט של המפרץ הפרסי. מתחילת השנה מחיר הנפט הגולמי ירד לכ-55% ממחירו: מ-65 דולר לכ-35 דולר. הסיבה לירידה היא החלטת ארגון אופ"ק להגדיל את התפוקה, שעומדת היום על כ-32 מיליון חביות ליום.
למדיניות זו היגיון מסחרי - ארגון אופ"ק מאבד נתח שוק. בסוף 2015 מדינות הארגון הפיקו כ-32 מיליון חביות נפט ליום מתוך תפוקה עולמית של 96.5 מיליון חביות ליום. אחת הסיבות העיקריות לגידול בתפוקת הנפט בעולם, בעיקר בצפון אמריקה, היא אספקת נפט שמופק מפצלי שמן. הסעודים מנסים 'לשבור' את הענף על ידי הורדת מחיר הנפט.
הפקת נפט באמצעות פצלי שמן הוא תהליך מאוד יקר. במידה ומחיר הנפט ירד לפחות מ-30 דולר החבית, הפקת נפט מפצלי שמן לא תהיה כדאית.
לירידה במחיר הנפט יש השפעה שלילית אך קצרת טווח על השוק, שכן אם מחיר הנפט יורד, למדינות שמממנות את מרבית היבוא יהיה פחות כסף להוציא. בטווח הארוך יותר, אם תימשך ירידת מחיר הנפט היא עשויה להוזיל מחירים ברחבי העולם.
3. חשיבותה של סין בכלכלה העולמית
שווי המשקל הכלכלי הגלובאלי נודד מזרחה. ליתר דיוק, לעבר סין, שמאז שנת 2010 עברה את יפן בגודל התוצר והפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. התוצר הלאומי של סין עומד על 11.63 מיליארד דולר, על פי המדידה הצמודה לדולר, אך על פי חישוב של כוח קניה, התוצר הגיע ל-20.88 מיליארד דולר ועקף את התוצר של ארה"ב שמסתכם ב-19.67 מיליארד.
הכלכלה של סין עוברת מעין מהפך. הממשלה החליטה לעבור מכלכלה שמטרתה להגדיל את היצוא לכלכלה שמיועדת להגדיל את רווחת תושביה. במסגרת השינוי היא גם מנסה לקחת חלק יותר ממשי במוסדותיה הכלכליים הגלובאליים. אחד הביטויים לכך הוא הסכמת הממשלה בבייג'ין שהמטבע הלאומי, היואן, יהפוך לאחד המטבעות של ה-SDR, סל הרזרבה של הבנק העולמי. אלא שהשינוי במדיניות כלכלת הפנים פגע בצמיחה. הכלכלה של סין בשנת 2015 צמחה בכ-7% ובשנת 2016 עשויה לצמוח בכ-5% עד 6% בלבד.
בזירה המקומית
1. מתווה הגז בישראל
למרות שמדובר במתווה לא מושלם, הוא עתיד לשפר מאוד את מצבנו הכלכלי. המתנגדים אומרים בצדק שהמתווה מונופוליסטי ואינו מאפשר תחרות, אך שוכחים שרק מעטים היו מוכנים להשקיע בחיפוש גז, מפני שהממצאים הגיאולוגיים לא היו מזהירים, ומעט מאוד גורמים בענף הגז והנפט היו מוכנים להשקיע בישראל מסיבות גיאופוליטיות מובנות. עוד נטען כי הסכמת המדינה לייצוא גז תותיר אותנו בלי גז, אך המשקיעים רוצים תשואה מהירה ובלי ייצוא גז לא ניתן להגיע לכך. עצם הפוטנציאל של ייצוא גז כבר שיפר את מצבנו הגיאופוליטי. בגלל יכולות אלו, הממשלה ביוון, שעם כינונה השמיע ביקורת קשה נגד ישראל, מנהלת איתנו מגעים הדוקים מאוד. כמו כן יכולות יצוא הגז תרמו להפשרה ביחסינו עם טורקיה.
למי שעדיין מתנגד, אצטט מדברי ח"כ דוד ביטן: "אם לא היינו מגיעים למתווה שאליו הגענו נובל ושותפיה היו גוררים אותנו לבוררות על אי מילוי הסכם שרוב הסיכויים שהיינו מפסידים בו".
2. מחירי הדיור
לא ניתן לדעת האם מדיניות הממשלה תביא לפתרון המחסור בדירות ולבלימת עליות המחירים, אך אין ספק שהיא תוכל להיות מיושמת בלי הפרעות פוליטיות. זאת מפני שכל הכלים הקשורים לענף הנדל"ן מרוכזים בידי מפלגה אחת, כולנו, אשר שולטת במשרד השיכון האוצר ומערכי התכנון. המפלגה ממקדת את מאמציה בהגדלת ההיצע בענף. האם זה יצליח? קשה להעריך, אך לראשונה זה עשר שנים נעשה מאמץ רציני לפתור את הבעיה.
הניסיון להוזיל את מחיר הדירות לרוכשים ראשונים באמצעות תכנית מחיר-מטרה עשוי להביא לעליית מחירים משמעותיים עבור אלו שרוצים לרכוש דירות ואינם נכללים בקריטריונים של מחיר מטרה, והם הרוב. מחיר-מטרה מיועד אך ורק לזוגות צעירים שאין להם דירות או רווקים ורווקות מי על לגיל 35 ללא דירות. בממשלה מתכוונים לבנות כ-40,000 דירות לשנה בהתבססות על תכנית מחיר-מטרה. משמעות הדבר, שרק בין 10,000 עד 15,000 דירות ייבנו לציבור הכללי. מכך ניתן להסיק שתתרחש עליית מחירים.
3. העמקת העוני
הגידול בעוני אינו אירוע ייחודי אלא תופעה מתמשכת ומתעצמת. היקף העוני מהווה בעיה כלכלית וחברתית חמורה. ישראל היא מדינה עשירה: לפי השבועון הכלכלי היוקרתי 'האקונומיסט', התוצר לגולגולת בישראל הסתכם בשנת 2015 ב-37,550 דולר. גבוה מצרפת, (36,070 דולר) מאיטליה (29,420 דולר) ומספרד (25,300 דולר).
הנתונים אמנם מעט מעוותים בגלל שער החליפין הגבוה יחסית של ישראל והנמוך של האירו, אך אין זה משנה את העובדה שאנחנו ברמת עושר דומה לזו של הכלכלות הגדולות של אירופה. ובכל זאת העוני עמוק: לפי הנתונים האחרונים כ-31.9% מתושבי ישראל עניים. מדובר ב-2,624,000 איש, מתוכם 998,000 ילדים. המצב מסוכן שכן ההיסטוריה הוכיחה יותר מפעם אחת שחברה לא מסוגלת להתקיים לאורך זמן עם פערים סוציו אקונומיים חדים.
בשנות החמישים והשישים המדינה הייתה יותר ענייה אך הפערים היו הרבה יותר קטנים. הגידול בעוני משמעו בעיקר גידול בפערים החברתיים שנובע ממדיניות לא נכונה של חלוקת העוגה הכלכלית. הצמיחה עולה אך בניגוד למדינות אירופה, המצב לא מחלחל כלפי מטה.