2015 הייתה אמורה להיות שנה נפלאה יחסית לרגולטורים־הפקידים החזקים והעצמאיים, שהתגייסו להגן על הציבור. הם היו אמורים לשמור עלינו מפני בעלי עסקים חמדנים, שרים נגועים בהעדפות פוליטיות ובשיקולים קצרי ראות, קבוצות האינטרסים החזקות וגם מפני עצמנו. המחאה החברתית, התקשורת וארגונים אזרחיים נתנו להם רוח גבית ותמיכה. המערכת הפוליטית הרופפת והנגועה התקשתה לכפות עליהם את דרכה. אלה אמורות להיות השנים הטובות של אנשי המקצוע היודעים את דרכם, אבל לא תמיד זה כך.
1. המוסד המפקח המצטיין של השנה היה אגף שוק ההון במשרד האוצר, בראשות דורית סלינגר. סלינגר הגיעה לתפקידה לפני שלוש שנים משולי המגזר העסקי, שם ניהלה חברה לדירוג איגרות חוב. כמפקחת על שוק ההון, הביטוח והפנסיה היא נדרשה לכישורים העולים לאין שיעור על אלה שנדרשו לה כדי להגיע לתפקידה הקודם. סלינגר עמדה היטב באתגר. היא לא יזמה רפורמות דרמטיות רחבות היקף, והתמקדה בשורה ארוכה של שינויים והוראות שהפכו את שוק הביטוח והפנסיה למקום בטוח. 
 
למרבית הלקוחות אין מושג כיצד הענף פועל ומה עליהם לעשות כאשר הם בוחרים בקרן פנסיה, תוכנית ביטוח מנהלים, קרן השתלמות או ביטוח בריאות. סלינגר ואנשי שוק ההון פישטו והנגישו את דוחות החברות, קיבלו החלטות נועזות ולעתים מעוררות מחלוקת. ביניהן תיקון עיוותים שיצרה "רפורמת בכר", שפגעה בעיקר בחוסכים לפנסיה.

סלינגר קיבלה החלטה מעוררת מחלוקת על ביטוח בריאות אחיד שפגע בחופש הבחירה של המבוטחים, אך אפשר בחירה רציונלית והוזלה של השירותים. היא מימשה תוכנית שביצועה התעכב ללא צורך להתאמת החיסכון הפנסיוני לגיל המבוטח, וסילקה ניגודי אינטרסים בייעוץ פנסיוני לעובדים. 
 

בתמיכתו של שר האוצר הקודם יצאה סלינגר למאבק לא מתגמל בשכר הבכירים בחברות הביטוח - מנהלים שגרפו שכר אגדי של מיליוני שקלים לשנה, ללא קשר גלוי לעין בין כישוריהם להכנסות ששאבו הישר מכיסיהם המדולדלים של המבוטחים. סלינגר הצליחה, לעתים ברגע האחרון, לבלום את מכירתן של חברות ביטוח לרוכשים מפוקפקים. 
2. חדוה בר, המפקחת החדשה יחסית על הבנקים, מסתמנת כהבטחה לא פחות גדולה, ואולי גם כיריבתה של סלינגר במאבקים על סמכויות הפיקוח בשוק ההון. בר, בכירה לשעבר בבנק לאומי, נכנסה לתפקידה רק בקיץ האחרון, אבל המציאות הדינמית בענף הבנקאות לא הותירה לה יותר מדי ימי חסד. המערכת הבנקאית יציבה אך סובלת מרווחיות נמוכה, מהיעדר תחרות בחלק מהמגזרים ומעודף גדול של כוח אדם. 
 
קודמיה של בר בפיקוח על הבנקים הצטיינו בעיקר בהגנה על רווחיות הבנקים ובהדיפה של כל ניסיון לשפר את התחרותיות ולהיטיב עם הלקוחות. בר, בגיבויה של הנגידה קרנית פלוג, העלתה את הפיקוח על הבנקים על דרך חדשה: במקום להיאבק באוצר ובאגף שוק ההון, היא מנסה לשתף פעולה למען לקוחות המערכת, ולתאם את פעולות ההסדרה והפיקוח. המהלך המשותף הראשון, במסגרת הוועדה להגברת התחרותיות, מלווה עדיין בקשיים ובמחלוקות, אבל הצדדים עלו על דרך שאין ממנה חזרה.
 
דרמטית לא פחות היא דרישתה של בר מהבנקים להכין תוכניות התייעלות מקיפות, ולדווח עליהן. ההכרזה לוותה בגרפים השוואתיים שהוכיחו שהבנקים שלנו הרבה פחות יעילים מעמיתיהם במרבית המדינות המפותחות. את מחיר חוסר היעילות הזה משלמים הלקוחות, ועיקר הנטל נופל על משקי הבית והעסקים הקטנים, שכוח המיקוח שלהם מול הבנק קטן יותר. 
 
מה שבר מעדיפה שלא לומר עדיין בפומבי זה שהיא אינה מתכוונת להסתפק בתפקיד המשקיף: יש לה סמכות גם להתערב ולהורות לבנקים על מהלכי התייעלות, במקרה שהתוכניות לא ישביעו את רצונה. בר אינה מתכוונת אומנם להיכנס לנעלי המנהלים, אבל כמי שהייתה בעבר הקרוב בכירה בלאומי, היא מסוגלת להקשות עליהם את החיים. 
3. למרות ההצלחה בשוק ההון וסימני השיפור בהסדרת ענף הבנייה, לא הייתה זו שנה מוצלחת במיוחד לכמה מהרגולטורים המרכזיים שעליהם נשענות הממשלה והמדינה בהסדרת השווקים.
 
הכישלון המהדהד ביותר הוא של רשות ההגבלים העסקיים, שמתקשה לחזור לימי הזוהר שלה כגוף המפיל חתתו על מונופולים ומדרבן תחרות במשק. ראש הרשות, דיוויד גילה, התפטר לאחר שלא הצליח להסדיר את התחרות בענף הגז הטבעי. לטענתו הוכשל על ידי השר הממונה, אריה דרעי. התפטרותו אילצה את הממשלה ליטול לידיה את ההסדר עם חברות הגז ולהשלים אותו מעל לראשו. ההסדר, המכונה "מתווה הגז", חולל מחלוקת ציבורית רחבת היקף, ואילץ את הממשלה לבצע סדרת פעלולים פוליטיים ומינהליים על מנת להשלים את אישורו. בסיום הפרשה איבדה רשות ההגבלים מכוחה ומיוקרתה.
 
רשות החשמל הייתה גוף רגולטורי נוסף שקרס השנה. הכישלון אילץ את שר האנרגיה יובל שטייניץ לפרק את הרשות. הרשות, המופקדת על ניהול משק החשמל, אמורה להסדיר את המחירים ולהתאים אותם לעלויות ייצור החשמל. ראש הרשות, אורית פרקש־הכהן, ראתה עצמה אחראית בעיקר להוזלת השירות. ההחלטות שקיבלה, טוענים מבקריה, ערערו את יציבות משק החשמל והביאו לא פעם לתוצאות הפוכות ולנזק כבד לצרכנים. שורת טעויות מקצועיות גרמה לכך שמחיר החשמל, הנגזר במידה רבה ממחיר הגז הטבעי, יהיה גבוה מהנדרש. צרכני החשמל לא ייהנו בשנים הקרובות מפירות המאבק להפחתת מחיר הגז. 
 
רשות החשמל נמנית עם האחראים לפיגור של ישראל בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, ולשורה של כשלים בתמחור החשמל. נוכח כשלי התפקוד, והעימותים בין הרשות לגופים אחרים במשרד האנרגיה, החליטו שר האנרגיה וראש הממשלה לפטר את פרקש. מקורביה אומרים שהיא פוטרה על רקע התנגדותה למתווה הגז שאישרה הממשלה. 
4. 2015 הייתה שנת מפנה בענף התקשורת: לאחר ארבע שנים של תחרות תוססת בתחום הסלולר והבטחות להרחבת התחרות גם לתקשורת הנייחת, נחשף הצרכן לעובדות לא נעימות: התחרות העזה בתחום הסלולר התבססה על סבסוד ממשלתי עמוק, ולא על כללי תחרות חופשית והוגנת. כאשר החליט משרד התקשורת לדרוש מחברת גולן טלקום, האחראית העיקרית לתחרות ולמבצעי ההוזלה שמהם נהנו הצרכנים, לעמוד בהתחייבויותיה ולפרוש רשת עצמאית, היא החליטה להיעלם מהשוק באמצעות מיזוג עם חברת סלקום. 
 
בחשבון כמעט סופי, הניבה התחרות בסלולר מחירים נמוכים מאוד שמהם נהנו הצרכנים, אבל גרמה לקיצוץ חד באיכות השירות שהציבור מקבל. בחודשים הקרובים צפויים מחירי הסלולר לשוב ולטפס, אך הם יישארו נמוכים בהרבה מהמחירים ששילמנו לפני התחרות.
 
כישלונות מהדהדים יותר נחל משרד התקשורת בניסיון ליצור תחרות ולהוזיל את שירותי התקשורת הנייחת, ובעיקר בתחום האינטרנט. מיזם הסיבים שנועד לפרוס תשתית נייחת על בסיס תשתיות חברת החשמל התגלה, כפי שניבאו רבים, ככישלון חרוץ. בזק הצליחה, לפחות לעת עתה, למנוע תחרות של ממש מצד מתחרים שאמורים היו לחכור ממנה תשתיות. 
 
בתחום אחר, עלתה תוכנית השיקום של השידור הציבורי על שרטון. בתקופת הביניים, שאמורה הייתה להיות קצרה, נעלמו מהרדיו והטלוויזיה הממלכתיים מרבית הכישרונות שהובילו בעבר את השידור הציבורי, ושארית הפליטה מדשדשת במי אפסיים. 
 
בשנה הבאה אמורה רשות השידור לצאת מפירוק ולהפוך לגוף תקשורת חזק ויעיל. גם רשות ההגבלים תחזור לפרק מונופולים וחברות אנרגיה מכל העולם יגלו גז ויתחרו במונופול של נובל אנרג'י ותשובה. זה לפחות מה שהבטיחו לנו.