מזכ"ל OECD, אנחל גורייה, הודה שהוא אינו יכול להסביר את הממצאים, ובשיחה עם כתבים אמר ש"אולי מדובר באופי של עם. יש עמים שתמיד מודאגים ממשהו, ויש עמים שהם יותר נינוחים. אני מניח שזהו האופי של הישראלים", אמר גורייה.
"אז נתחיל מכך שהמסקנה הלוגית המתבקשת היא שאין בהכרח תלות בין עושר לאושר", אומר יעקב, "ייתכן שתפיסת הפער נוכח הממצאים מייצגת בעיקר את הפריזמות שלנו להסתכל על העולם, ולאו דווקא את הדינמיקה שיוצרת את חוויית האושר. העובדה שההורים שלנו עבדו למשל בפולגת והסנדוויץ' לבית הספר היה לחם אחיד עם מרגרינה ועריסה, לא ממש הפריעה לנו להיות מאושרים".
"ד"ר מרטין סליגמן מוביל ב־15 השנים האחרונות את חקר 'מדע האושר', או בהתייחסויות אחרות, תחושת ה־Wellbeing או 'הפסיכולוגיה החיובית'. השאלה שממנה יצא סליגמן, היא זו: מדע הפסיכולוגיה הקלאסי מוטה להתמודדות עם הלקוי ומטרתו להביא את המטופל אל ה'נורמלי', למה לא לשאוף מעבר לזה? בואו נתבונן באנשים מאושרים ונלמד מה עושה אותם לכאלה, מה מחולל חיים מאושרים. הוא זיהה שלושה מחוללים עיקריים לאושר: החיים הנעימים, החיים הטובים והחיים המשמעותיים. החיים הנעימים הם הרובד הכי 'דק': מנעמי החיים, והכי חשוב - לדעת באמת לחגוג אותם. מבחינה זו, אנחנו הישראלים מסודרים: יש לנו חומוס, אחלה חופים, שמש, בחורות יפהפיות".
"כפי שאמרתי, זהו הרובד ה'דק', ואם תרצה 'השטוח'. בהקשר זה סליגמן מדבר על 'אפקט גלידת הפרנץ' ונילה': זה מטריף בלק הראשון. בלק הרביעי כבר שכחת למה כל כך רצית את זה... חוויית העונג היא קצרת חיים. הסיפור האמיתי מתחיל ברובד הבא, 'החיים הטובים'. כאן מתחיל באמת להיות מעניין. החיים הטובים, לגרסתו, הם חיים של קשרים, מעורבות, זיקה, קהילה. החיים שמקדמים את חוויית האושר הם אלו שמאופיינים במעורבות אמיתית וזיקות עמוקות לאנשים שסביב, חוויית תמיכה, ערבות הדדית, חוויה של קהילה חיה מגיבה, תוססת. עשרות האלפים שהתייצבו כאיש אחד על מנת ללוות חייל בודד בדרכו האחרונה היא רק דוגמה אחת מיני רבות. אנחנו לא ממש מודעים אולי, אבל כנראה שבתחום הזה החברה הישראלית מובילה בצורה בולטת. האתוס ש'לא משאירים פצוע בשטח' גובר אצלנו על שיקולים של תועלת ועלויות. וזה רק קצה הקרחון של תרבות בעלת מאפיין גבוה מאוד של סולידריות".
"כאן אנחנו צריכים לשאול באיזו מידה מה שאנחנו עושים הוא בעל משמעות עבורנו. באיזו מידה יש תחושה שקמים בבוקר אל משהו שיש לו ערך. כפרטים וכחברה, רווחת אצלנו חוויית מעורבות ב'משהו גדול יותר מ־ד' האמות האישיות', שכולנו חלק ממנו: מחויבות שבאה לידי ביטוי בשירות הצבאי, למשל, והתגייסות של רבים לפעילות קהילתית התורמת גם לתחושת האושר האישי. צירוף שלושת הממדים יכול להסביר במידה רבה את חוויית האושר, ובאותה מידה הוא יכול לספק גם מפתח לגורם שעלול לאיים על חוויית ה־wellbeing שלנו כמדינה".
"לא בהכרח. הדברים הם דינמיים, מושפעים מהמציאות הסובבת ומשינויים המתרחשים במדינה. שני המשפיעים הגדולים על חוויית האושר: 'החיים הטובים' ככל שהדברים נוגעים לתחושת הסולידריות והערבות ההדדית; 'החיים המשמעותיים' ככל שהדברים כרוכים בתחושה של אותנטיות, הירתמות אמיתית ל'יצירה של דבר גדול ומשמעותי מאיתנו' - נמצאים תחת איום מתמיד. ככל ש'פיגמנטים' של פלגנות יחלחלו אל תוך ההוויה הישראלית ויצבעו את המציאות, ככל שתחושת הציניות והפערים הכלכליים יהפכו לדומיננטיים, כך ניתן לצפות כי חוויית האושר תאוים, ותלך ותתכרסם. חשוב להבין, זה לא המחסור החומרי שמשפיע ופוגם בחוויה האותנטית של האושר, אלא תחושת חוסר ההוגנות, הציניות והניכור.
התרעות פיקוד העורף