אלא שהפוליטיקאים חוששים שמהלך כזה יפגע באמינותם הפוליטית בגלל "כניעתם" לכאורה ללחץ הבנקאים. הם מעדיפים להישאר באותו בונקר ערפילי שנקבע בחוק. למרות סרבנותם לתיקון החוק, בחדרי חדרים הם דווקא מוכנים להודות שהחוק אינו בתוקף לגבי זכויות העבר. מסרים בנושא שוגרו למנהלי הבנקים על ידי שר האוצר משה כחלון באמצעות החשבת הכללית באוצר. גם כותב שורות אלה התבקש לשגר את המסר במהלך ראיון ל"מעריב־סופהשבוע" של שר האוצר. אבל כחלון לא הסתפק בכך וביקש מהיועץ המשפטי לממשלה לספק חוות דעת רשמית.
הסכנה כעת היא שעשרות בנקאים עלולים להקדים את פרישתם עוד בטרם כניסתו של החוק לתוקף. גם המינוי שעליו התבשרנו של אריק פינטו למנכ"ל בנק הפועלים אינו ברור מאליו. פינטו מסתכן שהמינוי עלול למנוע ממנו קבלת זכויות עבר בשווי המוערך ב־12 מיליון שקל. מדוע הוא בכלל צריך לסכן את גורלו הפיננסי רק על סמך הבטחות מעורפלות? אם עתיד הבנקאות עדיין מטריד מישהו, חיוני שהפוליטיקאים יתקנו מיידית את החוק כדי לפזר סופית את מסך הערפל.