צריך להבין - גם לכפרים המוכרים וגם אלה שלא, אין כמעט כבישים סלולים, דרכי גישה, בתי הספר מרוחקים מאוד וכל התושבים ילדים ומבוגרים, משתרכים קילומטרים בתנאי מזג אויר קשים, קיץ וחורף בדרכים מסוכנות בשבילי עפר. השאלה למה היה צריך להמתין שילדה קטנה תקפח את חייה, כדי להביא לדיון בוועדת הכלכלה, כדי לעורר דיון ציבורי בנושא.
עוד בשנת 2009, המדינה התחייבה בפני בג"ץ, לסלול כבישים לכמה ישובים, הממשלה הקצתה לכך תקציב ובטח לא תופתעו שהמדינה מצפצפת על בג"ץ. אז איפה הכסף? שאלה שנשאלת כאן בכל יום מחדש.
ושלא תחשבו שמדובר בכמה מאות ילדים - מדובר באלפי ילדים ובאלפי מבוגרים. האוטובוסים, על פי עדויות התושבים, נוסעים במהירות מטורפת בדרכי העפר הללו – מפחיד. בחורף הדרכים מוצפות, ילדים ומבוגרים נאלצים להישאר בבית. אובדן שעות לימוד וימי עבודה.
והנה השאלה הכמעט קבועה לשר החינוך נפתלי בנט, שהוא על פי הצהרה שלו "השר של כווולם": איפה אתה? ואיפה שר התחבורה ישראל כץ? ובכלל, איפה הכסף מ-2009, הכסף שבג"ץ חייב אתכם להקצות לטובת התושבים, איפה הכסף הזה מתחבא לעזאזל? ואולי הוא כבר נוצל בכלל על הדרך לאיזה כביש נידח ביישוב לא מוכר בשטחים? כי מה זה כבר משנה, עוד ילד בדואי לא מוכר מיישוב לא מוכר בנגב?
התרעות פיקוד העורף