מסמך מיוחד של בנק ישראל שבחן את שוק המשכנתאות במגזר הערבי בשנים 2014־2016, מראה שלקוחות המגזר מופלים לרעה בתחום זה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. שיעור המשכנתאות שניתנו ללקוחות המגזר עמד על 2%, והוא נמוך מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה (21.4%). ביישובים מעורבים כמו ירושלים, חיפה ורמלה המשכנתאות שניתנו הגיעו לנתח של 4% בהשוואה לחלקם היחסי ביישובים, העומד על 24%, וקיים פער של 0.1% בריבית לטובת המגזר היהודי. בכלל יישובי המגזר הערבי הפער גדל ל־0.3% ריבית לטובת המגזר היהודי.

הפער האמור הנו בנטרול הבדלים במאפייני הסיכון של הלווים. הוא משקף את הסיכון הנובע מהקושי במימוש הנכס על ידי הבנק ביישובים ערביים במקרה של כשל בהלוואה. ייתכן שהפער משקף את החשש מהיציבות התעסוקתית של הלווים במגזר המיעוטים. ההסברים האפשריים לקשיים לקבל משכנתה במגזר, הן בעיות ברישום הנכס והעמדתו כבטוחה בגלל היעדר רישום הבעלות.

בגלל סיבות אלו התעלמו חלק מהבנקים מהפוטנציאל במגזר והתחרות בתחום המשכנתאות מצומצמת על אף שבעשור האחרון חל גידול של 90% במספר הסניפים ביישובים ערביים. בנקים שפתחו שם סניפים היו בנק ערבי־ישראלי (שמוזג לתוך לאומי), מרכנתיל דיסקונט, בנק הפועלים ולאחרונה גם בנק מזרחי־טפחות.



בזכות הגברת הנוכחות חלק מהבנקים החלו להציע הלוואות לדיור לתקופות של 10 עד 20 שנה ללא משכון הנכס, אלא באמצעות הוכחת הכנסה או ערבויות אחרות. בבנק ישראל קובעים שאם מעוניינים בשינוי המצב יש צורך בהצגת תוכניות ממשלתיות לרישום שיאפשרו רישום זכויות האוכלוסייה הערבית והבדואית במרשם המקרקעין. הדבר יפחית את הסיכון שבהלוואה, וישפר את היצע האשראי, את המחיר ואת הסיכוי לקבלת משכנתה.