הנה דוגמה למה שאפשר לעשות ב־80 דקות ביום - הזמן שהנהג הישראלי הממוצע מבלה בהמתנה בפקקים, בדרך לעבודה והביתה: הזמן הזה יספיק בהחלט לקרוא את ערימת הדוחות המתארים כיצד הגיעה ישראל למצב שבו אזרחיה מבזבזים מיליוני שעות עבודה ופנאי מדי חודש על הכביש. שלושה דוחות חשובים שפורסמו בשבועיים האחרונים הקדישו מקום נכבד לסוגיה זו: דוח הארגון לפיתוח (OECD) התריע על הנזקים החברתיים והכלכליים הקשים כתוצאה מהפיגור בפיתוח התחבורה, דוח בנק ישראל הצביע על ההתארכות הנמשכת של זמן הנסיעה לעבודה (שהוכפל במקרה של עבודה מחוץ לעיר המגורים), ודוח מבקר המדינה הפנה את הזרקור לניהול הכושל ולדיווחים הבלתי אמינים בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב. גם לכלכלני קרן המטבע שביקרו כאן הייתה ביקורת נוקבת על מצב הפקקים.
בסוף השנה שעברה פורסם המכרז הראשון להנחת קו נוסף של הרכבת העירונית בירושלים, שיחבר את מרכז העיר עם הר הצופים. על פי התחזית יושק הקו בסביבות 2022־2023.
מיזם אופני דן לסלילת נתיבים ייעודיים ומופרדים לאופניים יכול להיות חידוש מרענן, אך לא צפויה לו השפעה ניכרת על עומס התנועה בכניסות לעיר.
יוזמה אגרסיבית יותר של עיריית תל אביב הייתה הקטנת תקן החניה - צמצום מספר מקומות החניה שקבלן הבונה בניין מגורים או מבנה מסחרי מחויב להכשיר. ההערכה היא שהמחסור במקומות החניה ימנע כניסה לרכב פרטי שלא מובטחת לו חניה מראש, אבל מצוקת החניה בתל אביב קיימת כבר שנים רבות, והפקקים בכניסה רק מתארכים.
אבל חזון הסעת ההמונים האוטונומית אינו קרוב עדיין להתממש. מתקדמות ככל שיהיו, הטכנולוגיות של המכוניות האוטונומיות רחוקות מהרמה הבטיחותית הנדרשת לנסיעה ללא נהג אנושי.