בשנת 2011, כשד"ר אראל בושינסקי, כיום רופא פנימאי בבית החולים מאיר, היה בסוף השנה החמישית ללימודיו, פרצה מחאת המתמחים בעקבות מחאת הרופאים בבתי החולים על תנאי ההעסקה ושכר, כאשר הסכם קיבוצי שנחתם מול האוצר השאיר את המתמחים בחוץ, בלי הטבה בשכר ובלי התחשבות במשמרות בלתי אפשריות של כמעט 30 שעות למשמרת. בושינסקי לא היסס להוביל את המאבק. “לא היה ייצוג למתמחים בהסכם, ראינו איך סוגרים דברים מעל הראש שלנו והבנו שלא סופרים אותנו", הוא מספר כעת. “יש כיום 5,000 רופאים מתמחים בישראל שעובדים 250 ואפילו 300 שעות בחודש. הבנו שאנחנו חייבים להתאגד, ומה שקרה אחרי הדגים כמה הכוח שלנו גדול. בזכות ההתאגדות שלנו, ההסכם הקיבוצי שכבר נסגר בין הסתדרות הרופאים לאוצר נפתח מחדש, וחלק מהדברים שדרשנו נכנסו אליו. אין לזה תקדים".
בעקבות מאבקם, הקימו המתמחים את הארגון "מרשם", שמייצג כיום מאות רופאים מתמחים בישראל ושם לעצמו למטרה לשפר את פני ההתמחות בישראל.
יש דעה רווחת בציבור שמתמחים חייבים לעבוד משמרות מטורפות של 30 שעות, שזה חלק מהליך החניכה של הרופאים. זה באמת הכרחי?
“מתמחים צריכים לעבוד קשה, כי זה חלק חשוב בהכשרה שלנו: לראות כמה שיותר מקרים במהלך ההכשרה, אבל אדם צריך גם לישון, לאכול, ללכת לשירותים ולנהל חיים אישיים. יש חשיבות גדולה שמתמחים ייקחו חלק גדול בעומס העבודה כדי ללמוד כמה שיותר, אבל צריך לחשוב איפה מותחים את הקו, איפה העומס מתחיל לפגוע גם במתמחה וגם ברפואה. אחרי משמרת של 26 שעות, אנחנו בקושי רואים בעיניים. המפעל שלנו מייצר חיים, ומגיעות לנו זכויות. אני מנסה להחזיר את האיזון - לא רק בגלל המתמחים, אלא כי האינטרסים של המתמחים הם האינטרסים של אזרחי ישראל. הציבור יקבל רפואה טובה יותר אם העומס על המתמחים יופחת קצת".
כ־50 אלף איש עובדים כיום בתחום ההייטק בישראל, ומתוכם רק עובדי חברת SAP ועוד שתי חברות קטנות מאוגדים בוועד עובדים. גד רביד (47), יו"ר ארגון העובדים ב־SAP, שעובד בחברה מ־1997, היה מי שהשיג עבורם את ההסכם הקיבוצי הראשון בהייטק. ארגון העובדים הוקם ב־2014 לאחר פיטורי עובדים בקבוצת הרשת.
למה בכלל צריך ועדי עובדים בהייטק? מקובל לחשוב שאתם חיים בבועה של זכויות, הטבות ושכר גבוה.
"SAP היא חברה אירופית, ויותר מ־50% מהעובדים בה כבר מאוגדים בוועדי עובדים. כשהחברה מפטרת, היא קודם כל מפטרת במקומות שבהם אין ועדים; לכן היה חשוב לנו להתאגד. נכון שהדעה הרווחת היא שאנחנו נהנים מהטבות, אבל הטבות הן לא בהכרח זכויות של עובדים. אני יודע שהרבה אנשים לא מבינים את הצורך בוועד במקום כזה".
"בכל שנה אני מפוטר בקיץ, חותם אבטלה ומועסק מחדש בתחילת השנה, כמו כל המרצים מן החוץ", מספר דודי נתן (60), יו"ר הפורום המתאם של ארגוני הסגל במכללות הציבוריות, שהיה שותף בהקמת הארגון "כוח לעובדים" והקים את עמותת "קולות בנגב", והוא גם מרצה להיסטוריה במכללת ספיר ופעיל בארגון הסגל הזוטר במכללה.
אלפי מרצים במוסדות להשכלה גבוהה סובלים מהשיטה. הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל נחלק לסגל בכיר ולסגל זוטר, שלו צורות העסקה שונות, ובכללן העסקה במסלול של מורים מן החוץ. אלא שתנאי העסקתם קשים: אין להם ביטחון תעסוקתי, מעמדם במוסד האקדמי אינו ברור, היקף שעות ההוראה שלהם יכול להשתנות בכל רגע, שכרם אינו כולל מרכיב של ותק וחלקם מפוטרים מדי שנה.
אראל בושינסקי, גד רביד ודודי נתן הם בוגרי התוכנית "יוזמים שינוי" של ארגון "הברית הישראלית" - המעודדת פעילות אזרחית כדי להחזיר את הכוח לידי האזרחים.
בפברואר 2017 קיבלה הנהלת "קפה נואר" בתל אביב מכתב מהסתדרות הנוער העובד והלומד, שהודיע לה כי עובדי המסעדה – מלצרים, טבחים, מארחות, שוטפי כלים וברמנים - חתמו על הצטרפות להסתדרות והקימו ועד יציג. זו הפעם הראשונה שבה מוקם ועד כזה במסעדה: ענף המסעדנות הוא דינמי, ורוב המועסקים בו לא מנסים לבנות קריירה, אלא רק רוצים להתפרנס בזמן הלימודים.
בישראל ישנם עשרות אלפי עובדים בענף המסעדנות, רובם בני 18־30. ורד גרנסקי (35), שעובדת במחלקת הנוער בתנועת הנוער העובד והלומד במסגרת "דרור ישראל", מייצגת את העובדים עד גיל 25 במסעדנות, ובין הישגיה היו המאבק המתוקשר להקמת ועד העובדים של "קפה נואר", לצד הקמת ועדי עובדים בבורגר ראנץ' ובפיצה האט.
עשרות אלפי פלסטינים עובדים באישור בישראל, רובם בתנאי שכר מחפירים, כ־110 שקלים ליום עבודה מלא, חצי משכר המינימום. בשנת 2017 נחתם הסכם קיבוצי פורץ דרך הנוגע לעובדים פלסטינים ב"מוסך צרפתי", אחד המוסכים הגדולים באזור התעשייה מישור אדומים שבשטח C. אחד השותפים להישג הזה היה יואב גל־טמיר (36), שעובד בשבע השנים האחרונות בארגון העובדים “מען" ונאבק למען זכויות העובדים הפלסטינים בישראל.
התרעות פיקוד העורף