סקר כוח אדם שנערך בישראל ופורסם על ידי ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי) מציג את מה שרוב השכירים בישראל מרגישים: השכר הריאלי נשחק, ורמת החיים יורדת. הנתונים אף ממחישים את הפערים הקיימים ברמות השכר, ומראים כי על כל משרה אחת בעלת שכר גבוה, נוצרות כארבע משרות בעלות שכר נמוך. הפער מתבטא לדוגמה דרך ענף ההיי-טק בישראל, שאומנם מייצר משרות בעלות שכר גבוה, אך מהווה רק כ-10% מכוח העבודה העסקי, כלומר 230 אלף משרות. זאת לעומת כוח עבודה כולל של כ-2.4 מיליון עובדים. 

כמו כן, הירידה החדה בשכר הריאלי, המשמש כמדד ליכולת הצריכה של הציבור, מצביעה על מגמה מדאיגה. השכר הריאלי מחושב כחלק מהתל"ג (תוצר לאומי גולמי) העסקי, ולפי הנתונים של הארגון בשנים האחרונות מתקיימת בו ירידה חדה, מ-77% מהתל"ג העסקי בשנת 2001 ל-66% בלבד בשנת 2016.

ירידות חדות יותר נרשמו רק בשתי מדינות נוספות- אירלנד ויוון, המצויות במשבר כלכלי. באירלנד השכר כחלק מהתל"ג העסקי עמד על 56% בשנת 2001, ובשנת 2016 הוא ירד ל42%. ביוון השכר כאחוז מהתל"ג העסקי עמד על 63% בשנת 2001 וירד ל-35% בשנת 2016. כאמור, ירידה בשכר הריאלי בתל"ג העסקי משמעותה שרמת החיים של בעלי השכר, יחסית לצמיחה העסקית, הולכת וקטנה.



הגידול במשרות בעלות שכר נמוך בא לידי ביטוי בפריון העבודה הממוצע, ובהקשר זה נראה כי מצבנו לא רע. לפי הנתונים הפריון הממוצע לעובד כדל בכ-10% מאז שנת 2001 לכ34 אלף דולר לשנה, גידול יחסית גבוה יותר מהגידול בפריון בגרמניה וקנדה. עם זאת חשוב לציין כי ישראל התחילה ברמת הפריון בין הנמוכות בארגון, והוא עדיין נמוך יחסית לארה"ב, גרמניה וקנדה, שם הוא עומד על כ44-58 אלף דולר.