1

אין ארוחות חינם



בשבוע הבא תגיע לישראל משלחת של קרן ההשקעות הבינלאומית סטנרברידג' למפגש עם הנהלת בנק לאומי בראשות רקפת רוסק עמינח. הקרן, המיוצגת על ידי מנכ"ל המזרחי לשעבר אלי יונס, מעוניינת לרכוש את לאומי קארד. היא מנהלת נכסים בהיקף 30 מיליארד דולר, יש לה רישיונות בנקים בארה"ב ובאירופה, ולאחרונה רכשה בנק בקנדה. אם לא תצליח לרכוש את לאומי קארד, ייתכן שהמטרה הבאה שלה תהיה בנק הפועלים. 
 



סטנרברידג' אינה היחידה ששמה עין על לאומי קארד. גם קרן השקעות אמריקאית בשם ורבורג פינקוס מגלה עניין, ובתמונה נמצאת גם חברת הסלולר פרטנר, שגילתה לפתע את חברות האשראי במסגרת מאמציה להמציא את עצמה מחדש. אלה אמורים להגיש לבנק לאומי הצעת מחיר מחייבת עד 2 באוגוסט. גם ישראכרט נמצאת על מדף המכירה, אם כי סביר שתונפק בבורסה.
 

המתעניינים בחברות מתכוונים להשכיב עבור כל אחת מהן 2־3 מיליארד שקל, כסף גדול מאוד יחסית לרווחיות שהן מייצרות. אז או שמדובר במתאבדים שיעיים במהדורה פיננסית, או שהם ציונים מוסווים, שכל תכליתם לסייע לכלכלת ישראל. הם עומדים לזרוק כסף עבור מאגר של מאות אלפי לקוחות בשילוב פלטפורמת תשלומים החשופה לסיכונים מכל הצדדים. בנקים כמו לאומי לא יושבים בשקט והחלו בהפעלת אפליקציות תשלומים עוקפות חברות כרטיסי האשראי.
 

וחוץ מזה, רווחיות חברות האשראי בסכנה גם בגלל ייקור עלות מקורות האשראי של החברות המופרטות (שכיום נהנות מעלויות מוזלות בגלל הבעלות של הבנקים). בדרך גם הפחתת "העמלה הצולבת" הנגבית מבתי העסק, שתחתוך את ההכנסות ביותר מחצי מיליארד שקל לשנה. אבל עם כל הכבוד, שיקולי הקרנות הזרות פחות מעניינים. מה שמטריד באמת הוא מי ישלם את מחיר ההרפתקה, ואלה אנחנו, הצרכנים. זה יקרה באמצעות ייקור דמי השימוש בכרטיסים, העלאת הריבית והמצאת עמלות חדשות כיד הדמיון. כך בדיוק קרה כשקרן אייפקס קנתה את תנובה, וכדי להחזיר את ההשקעה במהירות העלתה את מחירי מוצרי החלב.

רקפת רוסק עמינח. צילום: רון קדמי
 

בבנק לאומי לא התאמצו להתאפק. השבוע פורסמו בעיתונות מודעות ענק המבשרות כי מ־1 באוגוסט יתייקרו דמי השימוש בכרטיסים בעשרות אחוזים, וזוהי רק ההתחלה. משום מה, אף אחד מאבירי יוקר המחיה באוצר, בבנק ישראל או במערכת הפוליטית לא התקומם נגד המהלך. אבל כאמור, זהו רק המתאבן, ועם השלמת מכירת חברות האשראי הצרכן הקטן ישלם בגדול. 
 

סיפור מכירת חברות כרטיסי האשראי על ידי הבנקים הוא דוגמה מתסכלת נוספת למגיפת הרפורמות שבה הפוליטיקאים מבקשים להתהדר. לפעמים זה עובד (הסלולר, שמיים פתוחים), אבל במערכת הפיננסית נשארות מהרפורמות רק כותרות. שר האוצר משה כחלון, שהתבשם מהרפורמה בסלולר, נפל כשהקשיב לעצות אחיתופל שקיבל מדרור שטרום ומהמנטורים שלו בתקשורת והלך בכל הכוח על מכירת חברות האשראי. המפקחת על הבנקים חדוה בר כשלה ושכנעה את הנגידה לאשר את המהלך הבעייתי. לכל טירון בתחום הפיננסים היה ברור שמדובר ברפורמת סרק ושאת המחיר ישלם כרגיל הצרכן. כמו בעת הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים, הוא שילם ובגדול. מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו התריע בזמן אמת על הפגיעה (כתוצאה מייקור התעריפים), אבל אף אחד לא הקשיב לו.
 

שר האוצר יציג לקראת הבחירות הקרובות את רשימת הישגיו במאבק ביוקר המחיה. אם קמפיין הבחירות אכן כבר התחיל, כפי שהתבטא בישיבת סיעת כולנו, מומלץ לו שלא לצרף לרשימת ההישגים את הרפורמה בענף האשראי, אלא אם הוא מעוניין להזיק לעצמו. 

 יולי אדלשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
 

2

אילן שפל צמרת



ציטוט השבוע שייך לאיש העסקים אילן בן דב, לשעבר בעל השליטה בפרטנר. במהלך דיון משפטי בענייניו הוא הודה ש"אף אחד לא שיער שמינוי סלולר יעלה כמחירה של שעת חניה בעזריאלי". בן דב טועה. מחיר חניה לשעה הראשונה במגדלי עזריאלי בת"א הוא 15 שקל, ואילו מחיר חבילת הכל כלול בסלולר הגיע כבר ל־20 שקל. אבל בינינו, מה הם 5 שקלים לכאן או לכאן. 
 

הטעות הגדולה של בן דב מהותית הרבה יותר. כשחברת סקיילקס (בעלת פרטנר) הסתבכה לפני חמש שנים ובן דב נאלץ לוותר עליה, מחיר חבילת הכל כלול נע סביב 100 שקל לחודש. שנה מאוחר יותר הוא צנח ל־60 שקל, בהמשך קרס ל־40־50 שקל, ולפני כמה חודשים הוא הגיע לרצפה של 20 שקל לחודש בלבד. אם בן דב התמוטט כשמחיר החבילה עמד על 100 שקל, תארו לעצמם מה היה מצבו כיום. 
 

אבל פרטנר ובן דב הם רק דוגמה למצב בענף הסלולר. בשוק פעילות חברות כמו סלקום, פלאפון וגם פרטנר (שבבעלות חיים סבן), שידעו ימים יפים הרבה יותר. היום הם מקיזים דם ודמים. האנליסטים חותכים אחת לזמן מה את המלצותיהם למניות, שממשיכות לצלול. החיתוך ברווחים פוגע בעובדים (אלפי משרות קוצצו), בבעלי המניות (כמו משקיעים מוסדיים המנהלים לנו את הפנסיות) ובאיכות השירות ובהשקעות. 
 

בעניין אמינות השירות, נתוני גוף מחקר בינלאומי שפורסמו בשבוע שעבר הצביעו על כך שישראל התדרדרה מהמקום ה־60 ל־70 במהירות הגלישה באינטרנט. מדינות כמו קניה, תאילנד או מלזיה, אוי לבושה, עקפו אותנו. ואנחנו קוראים לעצמנו סטארט־אפ ניישן. חברות הסלולר חוסכות בכל מה שאפשר, והדבר בא על חשבון ההשקעות ארוכות הטווח. אבל כל זה אינו מעניין את הרגולטורים, ובראשם שר התקשורת. עדיין לא שמענו מילה אחת מכחלון (שהוביל את הרפורמה בסלולר) על התדרדרות המחירים המוגזמת והסכנת ליציבות החברות.
 

מבחינת הפוליטיקאים, רק המחיר לצרכן קובע ואין בלתו. שמישהו אחר ישבור את הראש בענייני טיב השירות, רמת השכר, הדרת רגליהם של משקיעים זרים והתשתית המפגרת של השוק. אז מה עושים? מי שיכול בורח. בן דב קרס. מיכאל גולן ברח והשאיר את הסחורה לאלקטרה מוצרי צריכה, שכנראה מתחרטת על העסקה. אדוארדו אלשטיין, בעל הבית של סלקום, היה שמח למצוא קונה לסחורה. חיים סבן צריך לפרוע להאצ'יסון בתוך פחות משנה חוב הלוואה מוכר של 300 מיליון דולר עבור פרטנר, ולא ברור איך זה ייגמר. בזק, השקועה בצרות של עצמה, אינה יכולה להזרים כספים נוספים לפלאפון. 

אבל כל עוד אפשר לפטפט בסלולר בלי סוף, והכל בחבילת הכל כלול, הכל בסדר.


3

הכנסת להגנת הצרכן



חבר הכנסת המצוי מחבק את הצרכן, לעתים חיבוק דוב, ובמעין גישה פטרונית ניצב לצדו במלחמה מול בתי העסק או הבנקים. "חוק הפופקורן" מהמושבים הקודמים הוא דוגמה אחת. הידעתם שבמושב האחרון גם אושר חוק המחייב בעלי עדרים בנגב בסימון הגמלים כדי למנוע תאונות קטלניות? מאידך, דיוני הכנסת שיצאה אתמול לפגרה עמדו בסימן של חקיקה פוליטית, כמו חוק הלאום, חוק הגיוס והמשבר עם החרדים, חוק הפונדקאות, חוק הקולנוע, פסקת ההתגברות ומה לא. אלה המכילים חומר נפץ פוליטי תפסו את עיקר הכותרות. על כל אלה ניצח בהצלחה מרובה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (הליכוד), למרות העימותים עם חברי סיעתו. חוקי הצרכנות שהם החיים עצמם נבלעו באותיות הקטנות.
 

# ועדת הכלכלה שבראשות ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) היא מצטיינת המושב עם שפע יוזמות חקיקה צרכנית. ב־300 שעות דיון הצליח כבל להעביר 15 חוקים. מספר דוגמאות: צמצום פרסום מוצרי עישון שיזם עם ח"כ יהודה גליק ושעבר בקריאה ראשונה. "חוק הטכנאים", המעניק פיצוי כספי של עד 600 שקל במקרה שנותני שירות מאחרים, הוא דוגמה נוספת. עוד אושר חוק חובת מענה אנושי בתוך שש דקות ממועד ההתקשרות. זה יחול לא רק על נתוני שירות "רגילים", אלא גם על הבנקים, חברות הביטוח וחברות כרטיסי האשראי.
 

והיום ישנן גם יוזמות נוספות המחייבות שיפוצניקים במתן אחריות לעבודתם; "חוק טיבי", המחייב פיצוי מוגדל על איחורים בטיסות; חוק המחייב את הבנקים לתת "גרייס" למקבלי משכנתה שנקלעו לקשיים כמו פיטורים; ועוד. הגנה וחיבוק הצרכן הם דבר חיובי כל עוד הם נעשים במידה. עד כמה הפרלמנטר צריך לתפקד כבייביסיטר של הצרכן ולפטור אותו מכל אחריות למעשיו? האם מחיר הפופקורן בבתי הקולנוע מחייב את התערבות המחוקק? האם שפע החוקים אינו עומד בסתירה להתחייבות לצמצום הרגולציה, והאם בסופו של דבר בתי העסק לא ייאלצו לגלגל את העלויות לצרכן?
 

לצד הנושאים הצרכניים, כבל גם הצליח לקדם מהלכים חשובים כמו הרפורמה בחברת החשמל, הגדלת סמכויות הממונה על ההגבלים מול יבואנים בלעדיים והצבת סוגיית הקטל בדרכים בראש מעייניו, למורת רוחו של שר התחבורה. ח"כ כבל: "אני גאה על כך שהוועדה הובילה, קידמה והביאה לאישור את הרפורמות הכי גדולות, וגאה להוביל את הוועדה להישגים שהשפיעו על כל אזרח ואזרחית".
 

• ועדת הכספים: זו הוועדה הכלכלית החשובה ביותר בכנסת, אם כי חשיבותה ברמה הצרכנית כמעט אינה מורגשת. אי אפשר להצביע על יוזמת חקיקה דרמטית מבית היוצר של היו"ר משה גפני (יהדות התורה), אבל דיבורים ואיומים הושמעו בשפע. ועדת הכספים התמקדה בקרבות הקרדיט והאגו מול המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, שמצדה המשיכה לא לספור אותה. גפני מחובר מאוד לתעשיינים ולאינטרסים שלהם. בשל כך הוא המשיך לקדם את ענייניהם כמו הטיפול בסוגיית הרכב הצמוד. השיא נרשם בסוגיית עדכון מוצרי החלב של תנובה. מטבע הדברים, דיון כזה אמור היה להתנהל בוועדת הכלכלה, אבל הועבר לוועדת הכספים הידידותית.

אילן בן דב. צילום: אביב חופי
 

האיומים של גפני ביוזמות חקיקה עוקפות אוצר, כמו דחיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים או שינוי מתכונת הסיוע הביטחוני האמריקאי, הסתכמו בלא כלום. יו"ר ועדת הכספים מחובר יותר מדי לכחלון ומונה לתפקיד בזכותו. הסיכוי לעצמאות חקיקתית המופנית נגדו קלוש.

# ועדת הרפורמות: גם לאחר אישור הרפורמות הגדולות בבנקאות על ידי היו"ר לשעבר ושר הכלכלה הנוכחי אלי כהן, נותרה ליו"ר הוועדה, ח"כ רחל עזריה (כולנו), עבודה לא מעטה. במושב האחרון היא קידמה בחקיקה את פעילות חברות תיווך האשראי המכונה מיזמי P2P. המהלך נעשה בתיאום בנק ישראל והממונה על שוק ההון, ונועד לעודד את התחרות עם הבנקים שמאחורי הקלעים שמים רגליים למיזמים אלה. לא אחת היא התעמתה עם הרגולטורים.


יוזמה דרמטית נגעה לפרויקטים של תמ"א 38 ולצורך בפינוי בהסכמה של דיירים מוחלשים או סרבני פינוי. למרות לחצי היזמים אושרה הצעת חוק מרוככת, המאפשרת הפעלת מיזמים כאלה ביתר קלות. מהלך מעניין במיוחד נגע לסוגיית הפשיעה במגזר הערבי והלבנת הון. במסגרת זאת המשטרה אמורה הייתה להקים יחידה מיוחדת לליווי פקחי רשות שוק ההון, אבל אז זה נתקע כרגיל בגלל ויכוח בשאלה מניין יגיע התקציב. הפינג־פונג בין המשטרה לאוצר יימשך כנראה במושב הבא (אלא אם כן עזריה תזכה בבחירות לראשות עיריית ירושלים).
 

# ועדת החוקה: יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) ניצב במושב האחרון במוקד של יוזמות חקיקה פוליטיות מכל הסוגים. כמי שנמנה עם מפלגתה של שרת המשפטים איילת שקד ובמידה מסוימת כפוף למרותה, הוא היה המוציא לפועל. מדובר בחוקים שנויים במחלוקת מבחינה ציבורית. גם שקד עצמה הייתה נתונה לאילוצים קואליציוניים ותלויה בעמדתו של שר האוצר בסוגיות הנוגעות להחלשת מעמד בית המשפט העליון. 
 

בתחום הכלכלי ניתן לציין שתי יוזמות חקיקה דרמטיות בעלות אופי צרכני מובהק, המשפיעות על כל אחד מאיתנו. הראשונה היא החוק לצמצום שימוש במזומן שאושר בלחצו של מנהל רשות המסים לשעבר משה אשר, ובגיבויו של שר האוצר. אף אחד, ובמיוחד המפלגות החרדיות, אינו מאושר מהחקיקה המצמצמת את השימוש במזומן ומכבידה מאוד על עסקים אפלים. העובדה שהיא תצא אל הפועל רק במהלך 2019 מגדילה את ההסתברות שבסופו של דבר החוק ייקבר. 
 

יוזמת חקיקה חשובה לא פחות היא חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המשנה את סדרי העדיפות של הנושים ומקילה על לקוחות פרטיים בהליכי הכרזתם כפושטי רגל. נושא כלכלי נוסף המתכתב פחות בנושאי צרכנות הסדיר את סוגיית השיפוט המשמעתי של רואי החשבון והעברת סמכות השיפוט ממועצת רואי החשבון לוועדת משמעת.
 

4

להשקיע ולא לשקוע



ברק סורני מנהל את בית ההשקעות הגדול במדינה, פסגות, המנהל נכסים בהיקף 185 מיליארד שקל. שנתיים לאחר מינויו למנכ"ל ביקשתי לשמוע ממנו על אתגר ניהול הכסף בשווקים הבינלאומיים וגם על עניינים אקטואליים נוספים העומדים על הפרק. מדד יוני פורסם השבוע. הנשיא טראמפ בעיצומה של מלחמת הסחר, והאפשרות להעלאת ריבית בישראל מתרחקת. איך כל אלה משפיעים על שיקולי ההשקעות?
 

"לגבי רמת המחירים והאינפלציה בישראל, הנתונים מראים שאכן יש עלייה מסוימת במדדים, ומתחילים לחזור ליעד שבנק ישראל היה רוצה לראות. אבל חשוב להדגיש שלא מדובר עדיין על התבססות האינפלציה ביעד אלא רק על כניסה ראשונה ליעד. זה מאפשר לבנק להתחיל לחשוב על העלאת ריבית. הסיבות לעליית האינפלציה הן מחירי הנפט, התחזקות הדולר והמשך עליית שכר הדירות כחלק ממחירי הדיור. זוגות קונים פחות דירות ועוברים לשכירות, ולכן מחירי השכירות עולים. לדעתי, עליית ריבית ראשונה תהיה בנובמבר וב־2019 יהיו שתי העלאות נוספות, ובסך הכל 0.75% בתוך שנה. אני אומר את זה בהנחה שהאינפלציה תמשיך להיות ביעד וזה עדיין לא בטוח".
 

אתה לא בטוח לגבי האינפלציה בין השאר בגלל מלחמות הסחר של טראמפ, שעלולות לגרום להעלאות מחירים?

"אני מעריך שמלחמת הסחר תהיה נושא מרכזי עד בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב בנובמבר השנה. צריך לזכור שהפופולריות של טראמפ בציבור שלו עלתה משמעותית בשנה האחרונה, וכתוצאה מכך שוקי המניות מגיבים בחיוב. איך זה ייגמר? טראמפ הודיע שהוא שוקל להטיל מכסים של 200 מיליארד דולר על סחורות סין. בנקודה זו הסינים יצטרכו לחשוף את הקלפים שבידם: או להתקפל או להשתמש בכלים נוספים נגד ארה"ב. הם יכולים לפגוע בחברות אמריקאיות הפועלות בסין, לפחת את היואן או למכור איגרות חוב אמריקאיות שבבעלותם. כאמור, השפעת מלחמות הסחר על הבורסות בארה"ב היא מינורית. עיקר ההשפעה הוא על התנודתיות".



הבורסה המקומית די מקרטעת מבחינת איגרות החוב והנפקות ראשוניות. מדוע זה קורה, ומה יקרה לדעתך במחצית השנייה של 2018?

"הבורסה מושפעת בעיקר מארה"ב, שם צפויה הריבית לעלות עד סוף 2019 לפחות עוד שש פעמים. אבל השאלה היא מה יקרה עם האינפלציה ואם תהיה ריבית ריאלית חיובית. כאמור התנודתיות עלתה, אבל אי אפשר לדבר על דרמות. רמת מכפילי הרווח אפילו קצת ירדה, במקביל לציפיות גבוהות לרווחיות ולתחזיות חיוביות. כלומר התמחור בשוק המניות טוב יותר. לגבי איגרות החוב, היה ידוע שהמרווחים באיגרות החוב הקונצרניות היו נמוכים מדי, כך שתיקון המחירים היה סביר ונוצרו אפילו הזדמנויות קנייה.
 

"הבורסה במחצית השנייה של 2018 תהיה לדעתי טובה מבמחצית הראשונה. התנהגות האפיקים הסולידיים תלויה בקצב העלאות הריבית בארה"ב ובשאלה אם מלחמת הסחר תיגרר למצב בלתי נשלט. הנתונים של החברות הנסחרות הם בסך הכל טובים. השוק יהיה טוב בהנחה שלא נצא מאיזון ולא יהיה איזה ברבור שחור שיעיב על השווקים".
 

איך אתה מנתח את המצב בשוק הדיור לנוכח ההערכות הסותרות בתקשורת?

"עד לאחרונה הצביעו הנתונים על עצירה ברכישות דירות חדשות וכתוצאה מכך עלייה בשכר הדירה. הביקוש לדירות יורד בעיקר בגלל הפרויקטים של מחיר למשתכן. קיימת אפשרות שהממשלה תידרש לצעדים נוספים לטיפול בצד ההיצע ולהגדיל את התחלות הבנייה. הביקוש קשיח, וללא היצע דירות המחירים יעלו. בינתיים נמשיך לראות את מגמת הדשדוש במחירים, אבל זה לא יימשך הרבה זמן בגלל הביקוש הרב לדירות".
 

מה המצב כיום בבתי ההשקעות וברגולציה?

"הנחת העבודה אצלנו היא שהרגולציה תמיד תלווה אותנו, והם חלק מבעלי העניין שלנו. אבל אני קורא לכל השחקנים, כולל החוסכים, המשקיעים והרגולטורים עצמם, לוודאות רגולטורית לחמש שנים. במקביל, יש צורך בתיאום בין הרגולטורים. בתי השקעות מנהלים יותר ויותר כספי ציבור על חשבון הבנקים, והמגמה תימשך. מבחינת מיזוגים בין בתי ההשקעות אני לא רואה משהו דרמטי על הפרק".
 

אתם מנהלים 185 מיליארד שקל. מהם מנועי הצמיחה שלכם?

"יש לנו כמה כאלה. אנחנו הולכים להתמודד במכרז החדש על קרן פנסיה ברירת מחדל, כי אנחנו שחקן חיסכון ארוך טווח מוביל. תנאי המכרז יהיו משופרים והוגנים. נעמיק את הדיגיטציה בתיקי ההשקעה כמו מיזם 'פסגות פרו' לניהול 50 אלף שקל ומעלה. אנחנו משקיעים המון חשיבה בשיפור השירות ובהשקעות לא סחירות. אתה יודע שקופת גדיש מנהלת כיום 20% מהשקעותיה בנכסים לא סחירים? אנחנו משקיעים הרבה יותר בנדל"ן בנכסים אלטרנטיביים כדי לשפר את התשואות ולהוריד את הסיכון. התשואות אצלנו לאורך זמן מוכיחות את עצמן, במקביל לרמת סיכון סבירה".
 

יש פרסומים על מכירת פסגות, ובמקביל סכסוך העבודה נמשך. איך זה משפיע?

"אנחנו ברמת ההנהלה מוכנים תמיד לכל החלטה שתתקבל על ידי הבעלים ופועלים בכל הכוח להצלחת החברה. לגבי סכסוך העבודה, אנחנו במשא ומתן ומקווים לטובת כולנו להגיע כמה שיותר מהר להסדר. יש לנו כוח עבודה מצוין, ואני מניח שהמשבר ייפתר במשא ומתן מול הוועד בהקדם".