שמח באריאל. בירת השומרון תציין באירוע חגיגי בחמישי השבוע 40 שנה להיווסדה, ובין החוגגים נגיד אוניברסיטת אריאל, יגאל כהן־אורגד, מי שהיה שר האוצר בשנות ה־80. “עם מוסד אוניברסיטאי שבו לומדים כ־15 אלף סטודנטים מכל רובדי החברה הישראלית, עתידה של אריאל בתחומי מדינת ישראל איננו מוטל בספק”, מצהיר הנגיד.
האיש, שחלש בעבר במשך תקופה קצרה על הכלכלה הישראלית, יושב כעת בגיל 81 בחדר צנוע עמוס בניירת בבניין ההנהלה של האוניברסיטה, ופועל בדרכו ללא לאות לקידומה ולביסוסה. לא הרחק ממקום מושבו, הולכת ונשלמת הקמת בניין הפקולטה החדשה לרפואה, העומדת להצטרף לארבע הפקולטות הקיימות (מדעי הבריאות, הנדסה, מדעי הטבע ומדעי החברה), לצד בתי ספר לארכיטקטורה ולתקשורת.
כשכהן־אורגד נשאל מה מעשיו כנגיד, תפקיד שאיננו קיים במרבית האוניברסיטאות, הוא פונה כמנהגו אל המקורות. “אני צורבא מרבנן, היינו עוזריהם של תלמידי חכמים”, הוא מעיד על עצמו, “זהו תפקיד נדרש באוניברסיטה צעירה, הנבנית מול הרבה מכשולים ומול הרבה מתנגדים. כלומר, עוד כתף כדי לדחוף את הדברים. יש המשווים את התפקיד לבולדוזר, וזאת השוואה שאיננה חביבה עלי משום שלבולדוזר אין שכל ונשמה”.
בזיכרונו של כהן־אורגד נצרב הרגע שבו נהיה ימני. “זה היה ב־1945, כשעם סיום מלחמת העולם השנייה נערך בחוצות תל אביב מצעד ניצחון צוהל של תנועות הנוער בעיר”, הוא משחזר. “פתאום אני, בן ה־8 דאז, ראיתי לעומת חבריהן, לובשי חולצות כחולות ועם שרוכים לבנים, חבורה בתלבושת כהה נושאת כרזת ענק ועליה מספר עם הרבה אפסים, שחור על גבי לבן. כששאלתי את אמי מה המספר הזה, היא הסבירה לי שאלה ששת המיליונים שנספו בשואה. אז אמרתי לאמא, שעם החבר’ה האלה מתנועת ‘בני האצ”ל’, שהתמזגה עם בית”ר, אני רוצה להיות”.
“עפתי משני תיכונים”, מתוודה מי שמכהן כיום במשרה רמה במוסד אוניברסיטאי. “ולא שהייתי שובב או משהו כזה. מנהל תיכון עירוני ב’ הדתי קרא לי ואמר - ‘או בית”ר או בית הספר’. ‘אין בעיות’, הגבתי, לקחתי את התעודה ועברתי לתיכון עירוני א’, שם נחשבתי לחיה מוזרה עם כיפה שנשארה לי על הראש עד גיל 22. לא בגלל זה נזרקתי, אלא בגלל שעות החיסור המוגזמות לרגל פעילותי בבית”ר לצד שלושה שליליים בתעודה. העיפו אותי כדי שלא אקלקל את ממוצע הציונים בבית הספר. את לימודיי התיכוניים השלמתי באקסטרני”.
לאחר שירותו הצבאי בנח”ל המוצנח, למד כהן־אורגד באוניברסיטה העברית כלכלה לתואר ראשון ושני. “אולי זה יישמע ביזארי”, הוא חוזר לימי עלומיו, “גרתי אז אצל איזו זקנה בירושלים, ובמקום לשלם לה שכר דירה, היה לי הסדר מגורים תמורת עזרה בלרדת מהמיטה ולעלות עליה. אחר כך התפרנסתי מסיקול אבנים בקמפוס הנבנה של גבעת רם”.
במקביל, הצטרף לתנועת החרות. עד מהרה מצא את עצמו באמצע שנות ה־60 בקבוצת צעירים בתנועה שנהתה אחר שמואל תמיר, מי שקרא תיגר על מנהיגותו של בגין.
“הייתה זו הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, שבה נפל אחי יששכר מעבר לתעלה שהחזירה אותי הביתה, והפעם לליכוד”, ממשיך כהן־אורגד בסיפורו. “היה לי ברור שעלינו לחזור לפעול בגושים גדולים כאלטרנטיבה למפא”י. אומנם הצטרפתי כחפ”ש, חבר פשוט, אבל חיפשתי עמדת השפעה שבה אוכל להשמיע את עמדותיי באופן עצמאי. את זה השגתי כשנבחרתי בבחירות המהפך של 77’ לכנסת התשיעית”.
מהמקום ה־21 ברשימת הליכוד נבחר כהן לכנסת התשיעית, ומיד הוסיף לשמו את השם אורגד, המורכב מראשי התיבות של שמות ילדיו. זאת, כדי למנוע בלבול עם חבר הכנסת יגאל כהן מתל עדשים. ככלכלן, מצא את עצמו חולק עד מהרה על מהלכיו של שמחה ארליך, שר האוצר הראשון מטעם הליכוד.
עמדותיו העצמאיות של כהן־אורגד כמעט עלו לו ביוקר, כשבהרכבת הרשימה לקראת הבחירות לכנסת העשירית, ב־81’, הוא מצא את עצמו מידרדר עד המקום ה־39, הלא בטוח. אבל הליכוד השיג לא פחות מ־48 מנדטים, וכהן-אורגד זכה למרות הכל בתקופת כהונה נוספת.
סיפורו של כהן־אורגד, שבסך הכל הספיק לכהן כשר האוצר 11 חודשים בלבד עד תום כהונת הכנסת העשירית, המשיך להתפתל, לאחר שברשימה לקראת הבחירות לכנסת ה־11, ב־84’, הוא מצא את עצמו מחוץ לממשלה.
“הקמת ממשלת האחדות הלאומית דחקה אותי הצידה”, הוא מנסה להסביר. “יצחק מודעי, מנהיג הליברלים, דרש את תפקיד שר האוצר, וראש הממשלה שמיר, שחשש שמודעי יחצה את הקווים, העניק לו את התפקיד - בעוד שאני נאלצתי לקבל את הדין. מי שבא לפוליטיקה מתוך מחשבה שחייבים לו, עדיף שלא יבוא אליה”.
אצל כהן־אורגד, המילה “משפחה” היא בלשון המעטה. למעשה, הוא עומד בראש שבט, הכולל לצד ארבעת ילדיו 15 נכדים, 26 נינים ושני נינים נוספים בדרך. “השבוע עומד להתחתן הנכד השמיני שלי”, הוא מצהיר בגאווה.
מתברר שמשפחתו חוגגת פתיחות פוליטית. הבכורה, אורלי, היא דתייה שניהלה עד כה אולפנה שהקימה בכוכב יעקב, מעבר לקו הירוק, ועושה הסבה לעבודה סוציאלית. אחריה גילת, המנהלת מחלקת ילדים בבית החולים שניידר. היא מתגוררת בצור יגאל, ולעומת אחותה פעילה במרצ. “לא משעמם אצלנו בארוחות ליל שבת”, מעיר בחיוך אביהן. אחריהן דרור, שהוא עורך דין ורנן, כלכלן העוסק בשוק ההון.
התרעות פיקוד העורף