ישראל היא מדינה מפולגת וחצויה - אחרי הכל, על כל שני יהודים יש שלוש דעות. אבל אם יש דבר אחד שעליו כולנו מסכימים, זה שהתשתיות בישראל ממש גרועות.
סיבה נוספת שתשתיות הביוב מתפוררת היא היעדר התחזוקה. ישראלים לא אוהבים להשקיע בתחזוקה, ואם הם יכולים להפיל את האחריות על מישהו אחר הם עושים את זה – כך יוצא ששוכרים מפילים את האחריות על בעלי הדירות, בעלי הדירות מתעלמים מהאחריות כי הם יודעים שמי שיסבול זה השכנים ולא הם, והשכנים עסוקים מידי בדברים אחרים. בסופו של דבר, לא מתבצעת תחזוקה מונעת, ואף אחד לא מוודא שמערכת הביוב מתפקדת. מתישהו היא תתפרק, אבל כולם מקווים שעד אז זאת תהיה בעיה של מישהו אחר – עד אז, כמו תפוד לוהט, האחריות עוברת מיד ליד, ותחזוקה אין.
לאף אחד אין התנגדות לעצים – צמחייה זה חשוב, יפה ונהדר. אבל כמו כל דבר בארצנו הקטנה, המרחב לשתילת עצים צפוף ומצומצם ואין הרבה מקום שבו אפשר לשתול עצים. וכך יוצא שבאותן חצרות שבהן נחפרו תעלות הניקוז והביוב נשתלים גם עצים עבי שורשים; שורשים אלו מתחפרים בקרקע, מגיעים אל קווי הביוב הרעועים ממילא, ומרסקים אותם – כך יוצא שאדמת הגינה המשותפת נספגת במי ביוב ומצחינה את הבניין כולו. לו היו קווי הביוב עמוקים יותר, אולי הם היו שורדים, אבל כבר הזכרנו שהתשתיות גרועות מלכתחילה, לא?
כאמור, התשתיות בישראל מחורבנות. אבל הבעיה היא לא רק הממשלה – מדינה היא לא גוף מנותק מהקשר אלא קבוצה של אנשים, והפעולות של כל אינדיווידואל משפיעות עליה. הבחירות שכל אחד מאיתנו עושה משפיעות על המדינה כולה; כל פעם שמישהו מאיתנו מוריד את המים, שותל עץ, מזמין קבלן או מחליט לזרוק את כל האחריות על בעל-הדירה הוא פוגע בכל האנשים סביבו, ובעצמו. אם התשתיות מחורבנות, זה כי כולנו גורמים להן להיות כאלו.
התרעות פיקוד העורף