"ענייה, אך סקסית", היה התיאור שנתן קלאוס ווברייט ב־2006 לברלין, העיר שעמד בראשה במשך 13 שנים, והפך במהרה ללוגו הלא רשמי שלה.
שכן ברלין - שאומנם מעולם לא איבדה מזוהרה כמרכז תרבות עולמי, ועל אף היותה אבן שואבת לתיירים, בוהמיינים, אמנים מכל הסוגים וצעירים שמצאו בה מפלט ליברלי ומקום מחיה זול יחסית במרכז אירופה האטרקטיבי – לא הצליחה, מאז חוברו להן יחדיו שני חלקיה בסוף שנות ה־80, לבסס את עצמה כמרכז תעשייה או עסקים, ובמשך שנים הייתה תלויה כלכלית במחוזות העשירים של גרמניה.
בשנת 2011 עמד שיעור האבטלה בה על 13.5% (כשבישראל כולה הוא עמד אז על 5.7%), ברלינאים ותיקים רבים עזבו את העיר בחפשם אחר מקורות מחיה בערים אחרות במדינה והחוב החיצוני שלה תפח לממדים אסטרונומיים. עשר שנים אחרי, והמצב שונה לחלוטין. כן, ברלין עדיין סקסית, אבל היא כבר ממש לא ענייה. בשנים האחרונות חל גידול ניכר בענף הסטארט־אפ בעיר, וחברות, גדולות כקטנות, החלו לצוץ בה כפטריות אחרי הגשם.
"אני נפעם מהאיכות ומהעומק שהסטארט־אפים הישראליים מפגינים", אומר סוואן דהארן, מנהל הפיתוח העסקי של דויטשה באן, "כל אחד מהאנשים שפגשתי פה הצליח לשכנע אותי לחלוטין שהוא יודע על מה הוא מדבר. וזה הבסיס לעסקים האלה".
נכון להיום קיימים בברלין 670 סטארט־אפים פעילים, שב־2015 לבדה גייסו 2.2 מיליארד יורו והובילו את העיר להיות מדורגת ראשונה בקרב הערים המובילות באירופה להשקעות הון סיכון. ברלין נחשבת לעיר האירופית שבה אחוז הנשים המועסקות בתעשיית הסטארט־אפ הוא הגבוה ביותר, 27%, כשהממוצע באירופה הוא 22% ובעמק הסיליקון הוא 29%.
49% מעובדי התעשייה אינם אזרחים גרמנים, ורוב חברות הסטארט־אפ הגרמניות המחזיקות מחזור הכנסות מעל ל־10 מיליון יורו – בסיסן בברלין.
דויטשה באן, על פי פרסומיה, היא חברת התעבורה השנייה בגודלה בעולם והיא מפעיל הרכבות ותשתיות הרכבת הגדול באירופה. החברה מובילה ברכבותיה כשני מיליארד נוסעים מדי שנה, יש לה 5,400 תחנות ומסופי רכבת, היא מפעילה מדי יום 40,000 רכבות, 8,500 זוגות אופניים ו־2,800 כלי רכב הפועלים בשיטת השכרה עירונית יומית.
הפגישה עם רוואן ודהארן מתקיימת במתחם הסטארט־אפים התל אביבי SOSA. הם בדיוק חזרו מסיור במרכז היזמות החדש שנפתח בבאר שבע ולפניהם עוד מפגש עם סטארטפיסטים בעיר הגדולה. את הדרך לבירת הנגב הם עשו, איך לא, בנסיעה ברכבת, אך למרות היום המעייף שטרם נגמר, הם נראים די מרוצים.
"טכנולוגיה שנייה מאוד מעניינת שמצאתי היא בנושא אבטחת מסילות. הבנתי שזאת בעיה שקיימת גם כאן – היום כשנסעתי ברכבת לבאר שבע היה איזה אובייקט, חתול או פרה, על המסילה, והרכבת נאלצה לעצור. בגרמניה מתרחשות הרבה תאונות ומקרים מצערים בגלל אובייקטים כאלה, כיוון שלא תמיד ניתן לעצור ולעתים הרכבת נאלצת לעבור מעליהם. הדבר מוביל לעיכובים ולנזקים לרכבת. אנחנו צריכים טכנולוגיה שתתריע לנו בזמן אמת. לא כמו ווייז, שמתריעה קצת אחרי, אלא משהו מתוחכם שמודיע לך באותו הרגע שהאובייקט עולה על המסילה, ואני ממש מקווה שמצאתי את זה".
על אף הישגיה המרשימים וקבלת הפנים החמה שלה זכו נציגי החברה, שמה של דויטשה באן נקשר במחוזותינו גם לשני נושאים כואבים, אולי הכואבים ביותר הן במציאות והן בהיסטוריה הישראלית־יהודית: הסכסוך הישראלי־פלסטיני והשואה.
בשנת 2011 החליטה דויטשה באן לסגת משיתוף הפעולה שלה עם רכבת ישראל בבניית קו הרכבת המהיר שבין תל אביב לירושלים. החלטתה של החברה לסגת הגיעה בעקבות דוח שפרסמה קואליציית נשים לשלום, שהובילה לקמפיין בינלאומי המתנגד להשתתפותה של החברה בבניית הקו. מהדוח עלה כי מסילות הברזל יחצו את הקו הירוק בשתי נקודות ושהפרויקט עתיד לפגוע בתושבים פלסטינים בשלושה כפרים לאורך הקו. על פי דיווח ב"דר שפיגל", אמר אז שר התחבורה הגרמני למנכ"ל דויטשה באן כי "הפרויקט בעייתי מבחינה פוליטית וגורם להפרת המשפט הבינלאומי". "דויטשה באן היא לא יישות פוליטית", אומר דהארן בהתייחסו לפרשייה, "מה שקרה שם היה משהו שהיא לא רצתה להיכנס אליו כי זה הפך פוליטי. אנחנו עושים עסקים, בונים פסי רכבת ומתעסקים בפרויקטים".
בינואר 2010 דרשו כ־7,000 ניצולי שואה מהחברה להכיר בקשר שלה לחברת הרכבות הנאצית "רייכסבאן" ולממן את הוצאות הבריאות שלהם בסך 445 מיליון יורו. התביעה באה על רקע כוונתה של דויטשה באן לחדש את פעילותה בפולין. החברה, שלא הכחישה את הקשר שלה להובלת היהודים למחנות הריכוז וההשמדה בקרונותיה, אמרה כי היא מודעת לאחריות ההיסטורית שלה, אולם מאחר שהיא תומכת כלכלית בעמותות המסייעות לניצולי שואה, אין בכוונתה לשלם פיצוי אישי לכל ניצול.
"התשובה שלי לנושא היא פוליטית, וזאת תשובה אישית שלי, לא של דויטשה באן", אומר דהראן, "אנחנו לא יכולים להתכחש למה שקרה ואנחנו צריכים לכבד את הנזק הרב שנעשה. אבל הקשר היחיד שנותר לכך לדור שלנו, שהוא כבר הדור הרביעי מאז הדבר הנורא הזה, הוא ההיסטוריה שלנו. ואנחנו צריכים לשמור על זה שהיא לא תחזור על עצמה. זה בטח לא יעזור למי שכבר נפגע, אבל מצד שני, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה להפעיל את הראש שלנו ולהסתכל אל עבר העתיד".
התרעות פיקוד העורף