קמצנים, אנשים שמחפשים סטוצים, תמונות באתרי היכרויות שלא תואמות את המציאות, ובליינד־דייטים מאכזבים - נשמע לכם מוכר? לא, לא מדובר בסצינת ההיכרויות של בני 30־40, אלא דווקא בזו של בני 70 פלוס. לכבוד ולנטיינ׳ס דיי שיחול מחר (שבת), החלטנו להיכנס לעומקה של תופעת הדייטינג בעשור השמיני והתשיעי לחיים. המסקנה: אצל המבוגרים זה תוסס לא פחות מאשר אצל החבר׳ה הצעירים. וכן, רוב האנשים, אפילו בגיל 80, מייחלים לעצמם בסופו של דבר למצוא רגעים קטנים של אושר, גם אם בדרך זה לפעמים כואב.
כשמשוחחים עם ג׳ודי נאור (72), אלמנה, אם לשלושה ילדים, סבתא לחמישה נכדים, מקבלים גושפנקה לכך שכנראה לגיל אין משמעות בהתנהלות בדייטים, והכל תלוי בטיפוס שאתם פוגשים מולכם. ״הילדים והחברים שלי מאוד רצו שאכיר מישהו, שאצא, ארגנו לי כל מיני בליינד־דייטים. אבל גם כשהכרתי מישהו שעניין אותי וחשבתי שזה זה, נפלתי על חבורת קמצנים״, מספרת נאור, עיתונאית לשעבר, המתגוררת כיום באחוזת פולג.
״היה אחד שיצאתי איתו ומאוד חיבבתי אותו. הוא היה מהאנשים שלא נגעו בי ולא ניסו. זה מצא חן בעיני, כי כל אחד אחר ישר רוצה לגעת בך. הבן שלי הזמין לנו מקום במסעדה ומראש גם דאג לכך שהיין והקינוחים יהיו על חשבונו. הגבר שנפגשתי איתו לא ידע על כך, וכשהגענו למסעדה אני הזמנתי מנה ראשונה בלבד כי לא הייתי רעבה. כשהמלצרית הביאה את היין, הוא מיד אמר 'אנחנו לא מזמינים יין'. המלצרית אמרה 'זו מחווה מהבן שהזמין את המקום', ואז הוא אמר 'בוודאי, בוודאי', ומיד גם הזמין לעצמו ארוחה ענקית. כנראה הוא חשב שהבן שלי משלם על הכל. אחרי זה הביאו קינוח, והגבר אמר 'אנחנו לא אוכלים דברי מתיקה'. המלצרית אמרה 'אבל אותו בן אדם שהזמין את היין, הזמין גם קינוחים', ואז הוא שוב אמר ׳בוודאי, בוודאי׳ ולקח שלוש מנות. כשהגיע החשבון, הוא הכנים את היד לכיס ולקח לו המון זמן להוציא את כרטיס האשראי. שאלתי ׳מה קרה? שכחת את כרטיס האשראי? אתה רוצה שאני אשלם?׳. ואז הוא מוציא את הכרטיס, רואה שהחשבון בסך הכל 100 שקל, ונראה מהסס כזה. שאלתי ׳אתה רוצה שאני אתחלק איתך?׳, והוא ענה ׳כן, אם את רוצה׳. אמרתי שאני לא רוצה, ואז הוא אמר ׳אה, לא׳ ושם את הכרטיס שלו״.
גם גברים שנוהגים להתרברב בביצועיהם לא חסרים בגיל הזה. ״סידרו לי דייט עם איזה גבר, אמרו שהוא חתיך, מקסים, אינטליגנטי וכדומה״, מספרת נאור על פגישה אחרת שלה. ״יצאנו לשתות כוס תה בחוף הצוק, הוא התחיל לספר לי על הכיבושים שלו, וכל רגע אמר לי באנגלית 'You are the one'. צחקתי ואמרתי לו 'זו שיטה? כי עלי זה לא עושה רושם'. הוא גם התחיל לספר דברים מגעילים על איך הוא הכניס מיד מישהי למיטה, וזה דחה אותי. אחר כך התנהלה שיחה קצת יותר עניינית. הוא אמר לי 'אני רוצה להמשיך להיפגש', ושאל 'איפה מסיימים את הערב? אצלי או אצלך?'. אמרתי 'אני אצלי, ואתה אצלך'. הסברתי לו שזה לא מתאים לי. כשהגענו למכונית שלי, הוא ניסה לחבק אותי. אמרתי 'תודה, אני לא מעוניינת, סע לך לשלום, אני מאחלת לך הצלחה״.
"בזמנו הבת שלי עודדה אותי מאוד לכך. נרשמתי וזה היה נורא מעליב. דבר ראשון, 90% מהאנשים ממש רימו, וגם אותם אנשים נמצאים בכל האתרים. שמים תמונות ישנות, ממציאים פרטים שקריים לגבי עצמם. אחד סיפר שהוא סופר, והוא אפילו לא היה פקיד. זה ממש לא היה זה. היו גם מגיעים מהאינטרנט גברים ממש ממש זקנים. גם עם מקל, ורועדים. יש גם הרבה מאוד כאלה שמחפשים דבר ראשון לעבור לגור אצלך, כי אין להם איפה לגור. זה פשוט לא התאים לי. זנחתי את האינטרנט מאוד מהר. זה נראה לי כמו שוק בשר, גם בגיל הזה".
"אני ממש לא מחפשת באופן יזום. אני לא יוצאת לכל מיני מקומות של פנויים־פנויות. אם מישהו מתאים יגיע, אז יגיע. חשוב לי שהוא יהיה אינטליגנטי, על רמה. אני בת 72, אבל נראית צעירה מגילי. אני לא מתיימרת לפגוש בני 62, אני מאוד ריאלית, אבל הייתי שמחה לפגוש מישהו שהוא צעיר ברוח".
לא רק לנשים יש סיפורים על גברים. גם לגברים לא חסר על מה להלין. חיים פל (76), מפתח תקווה, אלמן, אב לשלושה ילדים, סב לשבע נכדות, החליט שדי לו מהבליינד-דייטים ופתח בפורטל האינטרנט ״מוטק'ה״ קבוצה חברתית בשם ״מוטק'ה פתח תקווה״. הקבוצה מאגדת פנויים־פנויות מאזור פתח תקווה והסביבה לצורך מפגשים חברתיים ובילויים פעם בשבוע, שבמסגרתם כמובן יש גם סיכוי לפגוש, להתאהב וליצור זוגיות. ״הקבוצה נותנת לי צ'אנס להכיר נשים לא בבליינד־דייט. אתה רואה את האישה בסביבה של חברים, של אנשים, יכול לדבר איתה״, מסביר פל, לשעבר דפס במקצועו. ״זה בדיוק כמו שאת מזמינה מצרכים בטלפון מהסופר ומביאים לך אותם הביתה, לעומת המצב שאת מתהלכת בשוק, רואה את הסחורה וקונה מה שמתאים לך״.
את ההיכרות עם עולם הבליינד-דייטים החל פל לאחר שלדבריו נשאר לבד עם ארבעה קירות, שתי חתולות וטלוויזיה. ״אחרי שהתאלמנתי הייתי כמה שנים עם בת זוג, ואז נפרדנו מכל מיני סיבות״, הוא מספר. ״ראיתי שאני לבד, ורציתי להכיר וגם למצוא אהבה. מי לא אוהב אהבה? כולנו צריכים אהבה, ללא קשר לגיל. נרשמתי לשני אתרי הכרויות ושמתי גם תמונה״.
״כן, בהחלט. מה הבעיה? אם בן אדם ישר מחפש אהבה, מה לא טוב?״.
״היו לי הרבה פגישות, פה ושם היו כאלו שמצאו חן בעיני, אבל אני לא מצאתי חן בעיניהן. אבל אלה שלא מצאו חן בעיני, היו אכזבות גדולות. היו כאלה שהציגו עצמן באתר כחתיכות ואז הגיעה מישהי שנראית בלויה ולא מטופחת, ולפעמים גם לא סימפתית, אז לא המשכתי עם זה. או שלפעמים נתקלתי באישה שאולי יכלה להתאים לי מבחינה מסוימת, אבל יש לה בעיות. אחת עם פתיל קצר, אחרת עם בעיות אחרות. הייתה אחת שנפגשתי איתה בבית קפה, היא הייתה בעברה מורה והייתה צועקת מרוב הרגל. אמרתי לה 'תורידי את הקול, זה לא נעים שכל האנשים צריכים לשמוע את הסיפורים שלך'. היו כאלה שהיו רק עסוקות בעצמן, מדברות ולא נותנות לך להשחיל מילה״.
״היו גם פגישות עם פוטנציאל, אבל זה לא המשיך הרבה זמן. הייתה, למשל, מישהי שהיו לה הרבה נכדים. היא הייתה צריכה כל יום להוציא ילד אחר מהגן, לשמור על הנכדים, וכדי לפגוש אותה זה כמעט היה כמו לפגוש את ראש הממשלה. הרגשתי כמו גלגל חמישי, שכאילו אין לה מקום בשבילי״.
״בדרך כלל אנחנו נפגשים באיזה בית קפה או מסעדה שמתאימים פחות או יותר לשנינו. אם זה מוצלח, הולכים אולי לסרט בהמשך״.
״בפגישה הראשונה אני תמיד משלם את החשבון, אבל אם בפגישה הבאה האישה אומרת שהיא רוצה לשלם על עצמה, אני לא אומר לה לא, כי אני חי מפנסיה״.
הדייטים הרבים גרמו לפל להגיע למסקנה ש״נשים בגיל שלנו הן עצמאיות ולא מחפשות לחזור למטבח, ולפעמים גם לטיטולים. הן עצמאיות מבחינה כספית, יש להן דירה, יש להן רכב, יש להן חבורה של נשים, הן נפגשות במועדוני ספורט, בבתי קפה, אז מה הן צריכות בן זוג? רק לעתים נדירות, כדי ללכת איתו לסרט, להצגה, להחליף דעה ולפעמים אולי בא להן להתכרבל עם מישהו, אבל זה פחות. אצל הנשים בגיל הזה הרגש הזה של החיבה, של הרצון להתכרבל, להיות מאהבת, דהה. מספיק להן להיות עם החברות שלהן. הן גם אומרות שטוב להן ככה, שהתרגלו ככה, ואם הן מחפשות איזה סטוץ, אז יש להן מישהו פעם במיליון שנה.
״הן לא נופלות לזרועות של גבר כשהוא מציע להן. גם אף אישה לא מוכנה לגור אצל הגבר או להפך, כל אחת רוצה לגור במקום שלה ופעם בכמה זמן להיפגש. בעיקרון התהליך הזה של ההתאהבות לא רלוונטי אצל נשים בגילאים האלה, ויש גם נשים שאומרות לי את זה ישר בפנים״.
״אני מאמין, אבל זה נעשה יותר ויותר קשה. צריכים יותר להתפשר כדי למצוא בת זוג מתאימה. אתה לא יכול היום למצוא בקלות״.
״חשבתי לפעמים שאולי חלק מהאשמה הוא בי, שאני מחפש יותר מדי. בגדול, אני מחפש אישה טובה, נעימה, סימפתית, שנעים לדבר איתה, לצאת איתה, שתהיה אשת שיחה, שתהיה מטופחת ועד גיל 74״.
״על אישה מוזנחת ולא מטופחת, שהולכת, למשל, עם לק מתקלף בציפורניים״.
בעוד בני זוג צעירים ממהרים לעבור לגור יחד, בגיל השלישי, כאמור, המחשבה היא קצת שונה. ״אני מעוניינת בזוגיות נחמדה, שתהיה חברות טובה, אדם שיכול להקשיב ושאני מוכנה להקשיב לו. שניתן עצות אחד לשני, שניפגש לכוס קפה, לארוחה, נצא להצגה, לסרט, אבל כל אחד יגור במקום שלו״, אומרת חנה ברסקין (80), אלמנה, מראשון לציון, אם לבת וסבתא לנכדה. ״בגיל הזה לא בא לי להיות ממש צמודה למישהו. אני נותנת לך את החופש, תן לי את החופש. אני מחפשת לאהוב, אבל נראה לי שנכון לעכשיו זו המתכונת שפחות או יותר מתאימה לי״.
״כן, אני טיפוס מאוד חברותי, נוטה לצחוק, אוהבת לרקוד, אז בוודאי שמחזרים, אבל לא תמיד זה מתאים. סטוץ לא מתאים לי״.
״אני חושבת שגם אצל המבוגרים זה קיים, אולי פחות, אבל עדיין קיים״.
״יש לי אולי דרישות מוגזמות. בגלל זה אולי יותר קשה לי למצוא. אני רוצה שיהיה שרמנטי, אסתטי, שיידע לצחוק, שיידע לאהוב. כל מה שקשור בגבר-גבר. למרות גילי, אני צעירה ברוחי, ולכן גם גבר יותר צעיר ממני יכול להתאים״.
התרעות פיקוד העורף