יש לי וידוי חושפני ומביך, שוודאי יצייר אותי באור אפל, אבל אני חייב לשחרר אותו. ובכן.. הממ.. הנה זה בא. לא השתתפתי בהפגנה נגד מתווה הגז במוצ"ש האחרון. כן, לא הגעתי. ואפילו לא שקלתי ללכת. וזה אף על פי שבדומה לכל ישראלי, אני שונא שדופקים אותי ושגונבים מקופתי; ושאני חושב שמדובר בנושא חשוב ובדיון עקרוני; ושבאופן כללי, אני חש שארצי מולדתי הולכת פייפן, או לפחות צועדת לכיוון מדאיג במיוחד. ואני מוכן לצעוד בכל מוצאי שבת למען מטרה ואחרי מנהיגים שיגרמו לי להזדהות, כדי לשנות את המצב. ובכל זאת, לא באתי להפגנה.
למה? כי בני השכבות החלשות באמת מתעקשים לא להגיע לאירועים האלה. והאנשים שכן מגיעים מתעקשים להתאכזב מאותם מצוקתיים, ולא להבין מדוע הם “בועטים בדלי", “עושים הכל כדי לא לעזור לעצמם", או כל ביטוי אחר שמבטא בעיקר התנשאות וחוסר אמון בשיקול הדעת של אותם מסכנים שהבריזו.
התרעות פיקוד העורף