היו תקופות בחיים שבהן ביקורת לא מחמיאה יכלה להכניס אותי לדיכאון של כמה ימים ולניתוח כל מילה שנכתבה", כך מספרת מגישת הטלוויזיה, השחקנית והדוגמנית ירדן הראל, על סט הצילומים למותג ההלבשה התחתונה אינטימה, שחזרה אליו כפרזנטורית אחרי שמונה שנות הפסקה. "אני לא יכולה לומר שפיתחתי לגמרי עור של פיל, כי אני עדיין בן אדם רגיש, אבל למדתי לשים דברים בפרופורציות ולנסות להתרכז בעבודה עצמה. ביקורת עניינית היא לגיטימית, אפשר ללמוד ממנה ולהשתפר, אבל כבר נתקלתי בביקורות שגרמו לי להרגיש שהמבקר פשוט רוצה להשתלח במישהו".



הראל ודאי מתכוונת בדבריה לכתבה הביקורתית נגדה שפורסמה ב"הארץ" לפני שלוש שנים. נכתב שם, בין היתר, שהיא חלולה וריקנית - וכי לא תישאר איתנו עוד זמן רב. אבל מאז - נראה שקרה ההפך. הראל השתלטה על הנחיית "חדשות הבידור" (HOT). בתחילה הנחתה לצד המגיש ליאון רוזנברג, וכיום היא מנחה את התוכנית לבדה.



איך שומרים על הגחלת? מה עושים כדי שלא להפוך לאיזו "איט גירל" זמנית?
"אני בשטח כבר עשור, אז נראה לי שבכל מקרה אני כבר לא עונה על ההגדרה הזאת. מה שפועל בשבילי הוא לחדש כל הזמן. בשנה שעברה, למשל, הצגתי לראשונה עבודות צילום שלי בתערוכה. ובימים אלה - צילומי הסדרה החדשה 'פול מון', שהם חידוש עבורי".



איזו דמות את מגלמת ב"פול מון"?
"לדמות שלי קוראים שי. היא מזכירה אסרטיבית, חדה, תקתקנית וחדורת מטרה, שלא מפחדת להגיד כל מה שהיא חושבת. מצד אחד יש בה תכונות רחוקות ממני, מצד שני יש בה דברים שאני רואה גם בעצמי, אלא שבמינונים אחרים".



הראל (31) נולדה בנהריה, למדה תיאטרון ופסיכולוגיה בתיכון ושירתה במודיעין פיקוד הצפון. אחרי שהשתחררה למדה תיאטרון, משחק ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. ב־2006 החלה לשמש כתבת שטח ובהמשך מראיינת באולפן "נענע 10". לאחר מכן הצטרפה לערוץ E והייתה מנחה בתוכנית "בדרך לחופה" עם יובל כספין. היא הגישה גם את "צינור לילה", שיחקה בסדרת הילדים "מה בכריש", ב"החברים של נאור", ב"פיג'מות" וב"החיים על פי אורלי" בתפקיד עצמה.



את חוזרת לדגמן הלבשה תחתונה באינטימה אחרי שמונה שנות הפסקה. איך ההרגשה? יש שינויים בגוף שגורמים למבוכה או שאת לא שם?
"מחמיא ומרגש לחזור לקמפיין של אינטימה. לפני שמונה שנים הגעתי לצילומים קצת לחוצה, לא בדיוק ידעתי מה לעשות ואיך לעשות. הפעם אני מגיעה הרבה יותר רגועה, מוכנה, שלמה עם עצמי ובכושר. עד לפני שנתיים התחמקתי מספורט בשלל תירוצים, אבל גיל 30 לא עושה לגוף הנחות".



איך התחיל אצלך חיידק הצילום?
"אבא שלי חובב צילום. כשהייתי בת 15, הוא קנה מצלמה לעצמו, ומהר מאוד היא הגיעה אלי. צילמתי את אחת החברות הטובות שלי במרפסת בבית של ההורים, והיא הביאה את התמונות לבית הספר. בהפסקה ישבנו בחוץ, ופתאום קלטתי שיש לנו קהל והמון ילדים מסתכלים ומחמיאים על התמונות.



"התחלתי לקבל בקשות ל'בוקים' ומשם העניינים התגלגלו. צילמתי אלבומי בר מצווה, חתונות ואת האהבה הכי גדולה שלי מאז ועד היום - צילומי אופנה. כשאני מצלמת שער או הפקת אופנה, אני כל פעם מחכה בציפייה לראות אילו תמונות ייבחרו".



עם כל כך הרבה כובעים, יש איזה משהו שבו את נהנית במיוחד, שגורם לך להרגיש בבית?
"אני וורקהוליקית ברמה קשה, ואוהבת להעמיס על עצמי כמה שיותר. הגיוון בעשייה עושה לי טוב, וגורם לכך שלא ארגיש שחיקה בכל אחד מהתחומים. לפעמים צריך לצאת לחופשה ולמלא מצברים, אבל בגדול זאת מתנה בשבילי לעבוד במה שאני אוהבת. צילום והנחייה הם לגמרי המגרש הביתי שלי. אוטוטו אציין חמש שנים להנחיית 'חדשות הבידור'. החל מהשנה שעברה אני גם כותבת את התסריט לתוכנית. לדגמן אהבתי מאז ומעולם. לעולם המשחק אני נכנסת לאט לאט, ויש לי פרפרים בבטן לקראת תחילת הצילומים של 'פול מון' בשבוע הבא".