"קשה לאמוד באופן מדויק את הנזק שנגרם למשקיעים מן הציבור שהוטעו והולכו שולל, בעצם הצגת תמונת המסחר המלאכותית שיצרו, אמר השופט, "הפרת אמון הציבור מצד הנאשם כלפי ציבור המשקיעים, הינה משמעותית ובעלת משקל רב. זו נועדה להשיג יתרון כלכלי לנאשם". בדרך לגזר הדין הזה, לפרשת "הרצת המניות", היו כמה סימני אזהרה, כמה עסקאות כושלות, שלא מעט ניזונו מהיהירות של דנקנר: פלאזה לאס-וגאס עם יצחק תשובה שמספר חודשים לאחר השקתו המפוארת התחילו הקשיים, ההשקעה הענקית בבנק השוויצרי קרדיט סוויס - שגרמה להפסדי ענק, השקעה כושלת במעריב שעלותה מאות מיליונים - ונמכרה בזנבו המקופל, ב- 85 מיליון בלבד. הון, שלטון, עיתון. (כי למעט שומר הסף דה מרקר, שהתריע כל הזמן, גם התקשורת נרדמה בשמירה).
קשרים בבנקים הנדיבים, על חשבוננו, הלוואות ענקיות ללא כיסוי, על חשבוננו. על חשבון הציבור התמים, שנתן אמונו בטייקון הגדול והשקיע את כספי הפנסיה שלנו, שיהיה לנו לעת זקנה. יהיה לנו לעת זקנה. אבל הרבה פחות.
התרעות פיקוד העורף