"אני לא הבנתי שאני בסכנת חיים", אמר ברנדס. "את האמת על מה שקרה לי סיפרו לי רק שבועיים אחרי שהשתחררתי. אשתי התחילה לספר ונדהמתי ממה שעבר עלי. חשבתי שיש לי זיהום בדם ושמטפלים בי בדיאליזה. הייתי מונשם עם קריסת מערכות. האמת היא שהייתי קרוב למוות ולא ידעתי כמה, עד שהשתחררתי. החיידק פגע לי בכל המערכות וכשהתעוררתי היה לי מפח נפש כי הוא לא פגע לי במבטא. אז אמרתי לרופא שירדים אותי בחזרה כי אני לא רוצה".
על אף התקופה הקשה שעבר, לברנדס היה חשוב לשמור על חוש ההומור וצלם האנוש, וגם לאשתו, שעמדה לצדו לאורך כל הדרך. "בלי הומור אי אפשר ובהופעה אני מספר שבאיזשהו שלב הגיעו מארגון אד"י לשאול אותה אם היא מוכנה לתרום את האיברים שלי כשאמות. אז אשתי שהיא מאוד נדיבה ומאוד אוהבת אותי אמרה להם תיקחו עכשיו, למה לחכות, זה טרי", אמר.
"אני לא מפחד שזה יחזור, לא בהלה ולא חרדה", הוסיף ברנדס. "ראיתי את זה כחוויה. אני מודה לאלוהים ולא סתם. הבת שלי חרדית ונדרתי נדר שאני טס איתה לאומן. וטסתי איתה לאומן למרות שאני חילוני והרגשתי שאני צריך להודות למישהו, כי אני בטוח שזה שאני חי זה לא רק רפואה".
בזמן שהיה מאושפז בבית החולים, החל לכתוב את מופע הסטנד אפ החדש שלו, "ננסי ברנדס חי", שכולו על טהרת ההומור. "הגעתי למסקנה ואת זה ידעתי תמיד, שאני עושה הכל ליהנות מהחיים האלה", הדגיש הבדרן.
התרעות פיקוד העורף