1. יפה שאומני אמצע הדרך, כמו הראל סקעת ועברי לידר, התבטאו באופן ביקורתי ונחרץ נגד החלטת הממשלה (האומללה) לא להתיר לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים. אבל הבעת הדעה הזו, שמקושרת באופן ישיר לחייהם האישיים של הזמרים, רק מחדדת את האין דעות של מרבית הזמרים ביחס לנושאים אחרים, שלא נוגעים להם ישירות. וזה מבאס.

2. בשולי ההיסטריה של הופעת גאנז אנד רוזס בתל אביב: אף פעם לא אהבתי את המוזיקה שלהם, לכן גם לא הייתי בפארק. אבל מענג לראות שוב את הפער בין טעם המבקרים והמוזיקה ש"ראוי" לאהוב, ובין טעם הקהל הרחב שהתענג מכל רגע. וכל זה, למרבית הסמליות, כשבוע לפני רדיוהד, שהם פחות או יותר בצד השני של סקאלת ה"איכות". או לפחות היומרה. 

גאנז אנד רוזס. צילום: ליאור כתר

3. פמגוסטה - העיירה הסמוכה למלון שבו שכנו בחופשה האחרונה - ישנו אחד האתרים היותר הזויים ועצובים בקפריסין. רובע שלם שננטש בידי הקפריסאים היוונים שנמלטו מפני הטורקים, ועומד עד היום בשיממונו, כאנדרטה ענקית ליחסים שהיו פעם הרמוניים ולסיכוי לשלום שאבד. הסופרת ויקטוריה היסלופ (“האי של סופייה") כתבה על עיירת הרפאים הזו את ספרה “הזריחה".