“אני הולך להקים אזור של פאבים ומסעדות על מנת להשאיר את הצעירים, שלא ייצאו החוצה. מבטיח להם עתיד, דירה ועבודה. שלא יגידו שהם נוסעים לתל אביב כדי לחפש את עצמם, כי חוץ מלשטוף כלים מה יש לעשות שם? פה הם יוכלו להשתחרר מהצבא, ללמוד במכללה הטכנולוגית ולהיכנס למפעל ולהרוויח כסף טוב. אני רוצה שיזכרו את העיר כנקייה, יפה, 60% מהשטח שלה זה גנים. אתה נוסע וירוק מסביב. איכות חיים טובה. אני מקווה שאלה שעזבו יגידו בסוף: ‘איזו טעות עשינו'".
פלוט נבחר לראש עיריית נצרת עילית לפני כשנה וחצי. עד אז היה ממלא מקום ראש העיר. בעברו תפקידים בכירים כמו מנכ"ל הכנסת ומנכ"ל משרד ההסברה והתפוצות, רק שתמיד לטש עיניים לכיסא ראש העיר ביישוב שבו חי מסוף שנות ה־70. “ברור לכולם שתפקיד מנכ"ל הכנסת הוא אחד החשובים, וגם שכרו הרבה יותר טוב ביחס למנכ"לים אחרים. עזבתי במטרה לראות איך אפשר להציל את נצרת עילית", הוא מסביר. “שום דבר אחר לא. אם היו מציעים לי להיות ראש עיר באחת הערים במרכז הארץ, לא הייתי הולך. רציתי לבוא לפה במטרה לתרום".
“הוא עושה בדיוק את מה שהוא צריך ואולי אפילו מעבר. הוא נותן לערים את הדחיפה הגדולה לשינוי. כשלא הכרתי, זה נראה לי מוזר שלוקחים דווקא אלוף בצה"ל לתפקיד יו"ר מפעל הפיס, אבל עוזי דיין הוא אחד הטובים בתחום, משכמו ומעלה".
קופצים למים לשני פרויקטים מרכזיים בעיר מפעל הפיס נותן היום סיוע תקציבי. “כשנבחרתי לתפקיד, אמרתי שצריך פחות לשאול שאלות, פחות לבכות על מה שקיבלתי. מיד נכנסנו לתהליך של בנייה ושיפוץ", פלוט מספר. “אמרנו שניקח את הדברים החשובים ומה שנהרס נחזיר לקדמותו. דבר ראשון הלכתי לפארק העירוני, ששבע שנים מנסים לפתח ולא מצליחים. היום עומדים שם שמונה־תשעה כלים גדולים שמתחילים בבניית אמפיתיאטרון עם 5,000 מקומות, פינת ליטוף, אגם, פלנטריום. השקעה של יותר מ־20 מיליון שקל. זה נעשה בכוחות משותפים עם הקרן הקיימת וכמובן מפעל הפיס. זה יהיה אחד הפארקים היותר יפים בצפון".
רק בקיץ האחרון הרים מפעל הפיס את העיר עם מופעי תרבות במחיר השווה לכל נפש. “הביאו לכאן הצגות ומופעים בעלות של 20 שקל", מספר ראש העיר. “לא מזמן הגיעו 700 איש להופעה של להקת הדג נחש. לבד לא היינו יכולים לעמוד בעלות הכבדה. רק עכשיו ביקרה כאן ההצגה ‘אני דון קיחוטה' במסגרת ימי תרבות של מפעל הפיס. זה מוסיף המון לעיר כמו שלנו".
עכשיו יש לראש העיר פרויקט גרנדיוזי חדש, שאליו הוא מנסה לרתום את מפעל הפיס - אולם ספורט, אבל לא סתם אחד. אפשר יהיה לקיים בו משחקי הוקי קרח. “מפעל הפיס כנראה יצטרף אלינו", פלוט מדווח. “מדובר בעולים חדשים שהגיעו ממדינות חבר העמים והם מאוד אוהבים את ענף הספורט הזה. אנחנו רוצים שיהיה פה מרכז להוקי לא רק של נצרת עילית אלא מרכז ארצי. הייתה לנו שיחה עם שרת התרבות והספורט ומנכ"ל משרדה, והם גילו עניין. יש הרבה קבוצות בצפון שאין להן מקום להתאמן, אין מגרש תקני".
נצרת עילית היא עיר מורכבת. 50% מתושביה הם עולים חדשים, במיוחד מארצות חבר העמים. 20% הם ערבים, וכעת בונים שכונה חרדית. “נקבל בברכה כל חרדי שיגיע", הבהיר ראש העיר. “אני לא אנטי. יש פה אוכלוסייה ערבית שבאה לחפש תנאים יותר טובים".
פלוט מודה שהמורכבות של העיר גורמת ללא מעט כאבי ראש. “אנחנו צריכים לקבל תקציב הגדול פי שלושה מהרגיל", הוא אומר. “פה לא יכול להיות שאעשה אירוע לחילונים, ולדתיים לא יישאר כסף. לא יכול להיות שאעשה לדתיים, ולא יהיה לי לאוכלוסייה הערבית. אי אפשר לקחת את העוגה ולחלק לשלושה, כי אז לא יהיה לאף אחד. זה סיפור שהחל בסוף שנות ה־80. הגיעו אז 25 אלף עולים, משפחות שלמות. הצעירים עזבו, ההורים נשארו פה. בנצרת עילית יש אחוז גבוה של אנשים מבוגרים, אנחנו מעל הממוצע בארץ. נניח שאני ראש ממשלת רוסיה, הגעתי לנצרת עילית ותפסתי שפעת. נכנסתי לקופת חולים ואני לא צריך לדעת עברית. תדבר ברוסית ויבינו אותך. כל אדם שני פה מדבר רוסית. עיר קולטת עלייה".
“כמנכ"ל הכנסת, כל פעם הייתי פוגש ראשי ערים שהיו מתלוננים שהממשלה לא עוזרת והשרים לא מתפקדים. אני אומר שאין דבר כזה", פלוט קובע. “כל שר שהוזמן מתחשב בנו ומבין את גודל האחריות. אני מאוד מרוצה מתפקוד הממשלה וראש הממשלה. הפיתוח גם תלוי במקום עצמו. היינו אתמול בפתיחת פארק כלבים בעיר. ראיתי מקום דומה בתל אביב, אבל ברמה ממש מצ'וקמקת. פה יקומו ארבעה־חמישה ברמה הכי גבוהה. למה? צריך לחשוב על התושבים".
התרעות פיקוד העורף