רעות אלוש (27), שמסומנת כהבטחה, הולכת לגמרי לקיים את ההבטחה כשתככב בקרוב, אחרי שגברה על כ־80 מועמדות, בתפקיד הראשי במחזמר היוקרתי "סוליקא" בתיאטרון באר שבע. זאת במקביל להצגה "אם נדע לאהוב", מסע תיאטרלי מוזיקלי בעקבות שיריו של ז'אק ברל. לאלוש אין רגע דל, והיא משחקת במגוון תפקידים בהצגות שונות ברחבי הארץ, בין היתר, בתיאטרון גושן ב"אני ירושלמי" כסבתו של יהורם גאון, ועוד.
"'סוליקא' מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש לפני כ־200 שנה בטנג׳יר שבמרוקו", מספרת אלוש. "זה סיפור על נערה יהודייה, בת יחידה לאמה. אביה נפטר, והיא לומדת שיעורי תורה עם הדוד שלה, עובדת בבית עם אמה התופרת ועוזרת לה. יום אחד היא יוצאת לשוק עם חברותיה כדי לחפש שמלה לחתונה של אחת הבנות, שם היא פוגשת ביורש העצר של מלך מרוקו, בחור מוסלמי. הוא מתאהב בה ומתפתח קונפליקט בין אהבה לאמונה. מכאן אשאיר את זה פתוח, כדי שתבואו לראות את המחזמר. מדובר באגדה מרוקאית שעברה בין יהודי מרוקו מדור לדור. אני מאוד מתרגשת לקראת זה, בייחוד כשזה משלב שירה ומפגש בין ערכים חשובים".
"התגברתי על הפחדים והתחלתי לעבוד, לקחתי שיעורי פיתוח קול עם לימור עובד המדהימה. שמרתי על עצמי. הפכתי להיפוכונדרית, רק לא לדפוק לעצמי איזה שלב בדרך. עוד אודישן ועוד אודישן. את מנסה בכל הכוח לתת 200% בכל פעם מחדש, ועדיין לא יודעת אם כן או לא. זה קשה. את מגיעה למצב שאת משתגעת ואומרת לעצמך: 'די, מה אני צריכה את המקצוע הזה'. ואז, בכל רגע כזה, נשמתי והרגעתי את עצמי. אחרי חודש וחצי, שהרגישו לי כמו שלושה חודשים של לחץ ומתח, הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד. התרגשתי עד דמעות. הדמות שלי במחזמר היא נערה תמימה מבית שמרני, ויש לה חלומות גדולים שהיא רוצה לגלות. יש לה הרבה משותף ממני".
היא נולדה בקריית ביאליק, כבת זקונים לאם גננת ולאב מנהל חנות בגדים. אביב הוא אחיה הבכור, ואחיה השני, אלעד (31), עוסק בצילום. בילדותה עברה המשפחה לכרמיאל, שם למדה בתיכון. בעקבות גירושי הוריה, עברה עם אמה לפתח תקווה, ואת שירותה הצבאי עשתה כרל"שית בחיל האוויר. בילדותה כיכבה על הבמות בבית הספר ובתיכון למדה במגמת קולנוע. בתוכה התבשלה הידיעה שבבוא היום תהפוך לשחקנית.
"הילדות שלי בכרמיאל, עד גיל 17.5, הייתה מהנה, שכונתית ומשפחתית מאוד", היא משחזרת. "באיזשהו שלב כשגדלתי, ואחי כבר היה בתל אביב - אחרי שכבר קיבל תפקיד - זה נתן לי אור ירוק לכך שזה אפשרי, ורציתי להגיע למרכז ולנסות. בשלב ראשון, עוד לפני הצבא, עשיתי סדנה בסטודיו של יורם לוינשטיין".
"עברתי למרכז עם אמא וגרנו בפתח תקווה. בכל תקופת הלימודים אצל יורם הייתי בבית איתה. לא באמת בבית, כי כשאת בלימודים, כולך בלימודים. לפני חצי שנה עברתי לתל אביב ולפני חודש אמא שלי חזרה לצפון. לא יודעת עד כמה זה השפיע עלי, כמו שזה לימד אותי על החיים, כמה הם דינמיים, כמה צריך ללכת עם הרגשה פנימית ועם הלב. היה לי חלום מאוד גדול בתור ילדה, ופתאום אני נוגעת בדבר שחלמתי עליו. מובן שהשאיפות עוד גדולות, אבל זה מרגש ומדהים. כשחקנית זה נותן לי הרבה כוח ואמביציה. שחקן הוא מי שהוא ומה שהוא עבר בחיים".
התרעות פיקוד העורף