מיקי קם הולכת לטרוף. "זה הזמן שלי לתפקידים דרמטיים, שהם בדנ"א שלי ושאיתם אני מתכוונת לטרוף את הבמה". קם, קומיקאית מחוננת מבטן ומלידה, אהובת הקהל, מסירה את המסיכה רגע לפני שיעלה המסך ב–23 החודש בתיאטרון הבימה מעל הצגת "מיקה שלי" מאת גדי ענבר, שבה תפתיע בתפקיד חנקה, ניצולת שואה. כן, כן, דווקא היא.

"זה לא אמור להפתיע", היא מציינת. "קומיקאי, אם הוא שחקן טוב, מסוגל להיות רציני על הבמה ולרגש, בעוד שלשחקן דרמטי מטבעו קשה להצחיק פתאום. הרי זה לא טבעי אצלו, בעוד שיסודות הקומדיה נשענים על אמת מאוד גדולה ועל כאב מאוד עמוק. לגמרי. זה מצחיק רק בגלל זה".

הסבירי.
"בשביל להיות קומיקאי, עליך להיוולד כזה, עם הניצוץ שבכך ועם הטיימינג המיוחד שיש לקומיקאי. זה משהו שאי אפשר ללמוד ובא מבפנים. בחיים אני מסוגלת להיות רצינית, אבל לצורך העבודה אני יודעת לשלוף את השפנים הנכונים".



"אני לא רק מצחיקנית", חשוב לה להבהיר, ואנחנו נזכרים כיצד ניגנה על מיתרי הרגש בהצגות כמו "גטו" של סובול, שם גילמה את דמותה של חיה'לה, הזמיר של הגטו ובתפקידיה ה"רציניים" נטו בהצגות "מלך מרוקאי", "בית המלאכה" ו"בנות עובדות".

אצל קם המעבר חד. היא עוברת ישירות אל חנקה מהתפקיד הקומי והעסיסי של גברת ת'נארדיה, בעלת הפונדק התוססת במחזמר "עלובי החיים", שסיים זה עתה את המרוץ שלו לאחר למעלה מ–300 הצגות, שבהן חלקה את התפקיד עם חנה לסלאו, חברתה הטובה מ"בנות הזהב". לדבריה, אחרי 20 הצגות התחילה הפונדקאית שלה לצלוע, "כשהרגשתי שזה מה שחסר לי לשלמות של הדמות".

ממש צלעת?
"מישהו מהחברים המאוד קרובים שלי התקשר אלי אחרי הצגה ושאל בדאגה? 'מיקי, הכל בסדר? ראיתי אותך צולעת בהצגה והחלטתי לשאול לשלומך'. 'זו לא אני, זו הגברת (ת'נארדיה)', השבתי לו".

בעודה חוגגת את התפקיד הזה צלצל אצלה הטלפון. על הקו היה משה קפטן, במאי "עלובי החיים" והמנהל האומנותי של הבימה. הוא שאל אותה אם היא פנויה ואם היא רוצה להיכנס ל"מיקה שלי" שבועיים לאחר שהחלו החזרות המוזיקליות. "אומנם אני לא פנויה, אבל מאוד רוצה", השיבה לו. והנימוק? "עבדתי עם קפטן במספר הפקות, ואני מתה על הראש שלו בבימוי ועל הבן אדם שבו. לדעתי, הוא במאי קוסם".

מסתבר שקפטן לא נסחף אחר התדמית הקומית שלה. "בעיני, מיקי היא קודם כל שחקנית. נקודה. לא חשוב אם קומית או דרמטית. עם הכישורים שלה היא מתנה לבמאי", הוא מעלה אותה על נס. "חשבתי שהיא תתאים לתפקיד חנקה, שהתחבא אי–שם בדראפט הקודם של המחזה. התפקיד הורחב ופותח לקראת ההצגה הנוכחית, כך שיהיה בעל משקל ומשמעות".

מיקי קם. צלם : אריאל בשור

אם מוסיפים תפקיד למחזה, לא מלכתחילה, מן הסתם הוא איננו נושא את ההצגה על כתפיו.
קפטן: "שחקן הוא שחקן הוא שחקן. פעם הוא יכול לשחק תפקיד ראשי, פעם תפקיד משני. מה שחשוב הוא התרומה שלו להצגה".

קם: "הגודל של תפקיד מעניין אותי פחות מאשר לעשות תפקידים טובים. אני מתעמקת בתפקיד שלי ומשתדלת לשחק אותו על הצד הטוב ביותר, וכל השאר הוא מנקודת המבט שלי בגדר זוטות. אני לא בוחרת את התפקידים תוך כדי מדידה בסטופר את הזמן שאני נמצאת בו על הבמה".

"מבחינתי, יש ב'מיקה שלי' מעבר חד מעלילת המאה ה–19 של 'עלובי החיים' היישר לזרועותיה של מלחמת ששת הימים בואכה מלחמת יום כיפור", היא מציינת. "המחזה מלווה חבורת נערים ונערות מכיתה י"ב אל גיוסם לצבא, עם ההתפכחות ואובדן התמימות שלהם".

"זהו מחזה מוזיקלי שהוא שלנו, עם השירים של יאיר רוזנבלום, שעליהם גדלנו והם הקול של המדינה, וזה מאוד–מאוד מרגש", קם מספרת בנימה פטריוטית. "ואם אני כבר שם, כמובן מתבקש שגם אשיר משירי יאיר רוזנבלום, שלא יצא לי לעבוד איתו. הגעתי ללהקת הנח"ל לאחר שהוא סיים לעבוד בה".
קם תבצע בהצגה שלושה שירים, המזוהים עם מירי אלוני, מי שקדמה לה בלהקת הנח"ל: "הבלדה על חדוה ושלומיק" ו"להיות לבד", שרוזנבלום ויהונתן גפן כתבו לסדרת הטלוויזיה "חדוה ושלומיק" ו"על דעת המקום", שרוזנבלום כתב עם עמנואל צבר.

במרכז העלילה מיקה, תפקיד שיובל דיין חולקת עם עמית פרקש. בתפקיד קדוש, אביה, משחק יעקב כהן: "אני משחקת את חנקה, אמו של גידי (נדיר אלדד). כל משפחתה נספתה בשואה, והיא בנתה לעצמה חיים חדשים פה, בארץ ישראל. בעלה נפטר וגידי הוא מי שיש לה בחיים. היא אישה קשת רגש, שהזיכרונות משם מאפילים על מלחמת הקיום שלה. כשהיא לא לוקחת את הכדורים שהיא צריכה, חנקה קצת משייטת בעולמות אחרים.

"במצב הזה גידי הוא המבוגר האחראי מביניהם. לאחר שהוא נפצע, הוא מחליט לנסוע לאמריקה. זה נורא–נורא כואב לה, כשלמעשה היא נשארת לבד. לגמרי לבד. 'כמו כלב אתה משאיר אותי פה בלי אף אחד, שאשתגע פה עם הדאגות שלי', היא מתמרמרת".

מיקי קם בלהקת הנח"ל . צלם : ישמח יצחק

מניין בתוכך לקחת את המרכיבים שבדמותה של חנקה?
"אני לא משחקת דרך הראש אלא דרך הבטן. דרך האינטואיציות. תמיד. הרי לא צריך לרצוח כדי לשחק רוצח. אם אתה שואל, ניצולי שואה לא היו במשפחה שלי".

לא קרה שתוך כדי החזרות קפצה לך אינסטינקטיבית הקומיקאית שבך?
"היא ישנה, אבל אני משתמשת בה במשורה ולא דוחפת אותה לכל מקום".


נקודת מבט של במאי

קם נולדה לפני 63 שנה בקיבוץ מנרה, בגליל העליון. בגיל 3 עברה עם הוריה העירה. אומרים עליה שמשהו מהקיבוצניקית נותר טבוע בה. בהיותה בת 40 חוותה את הגירושים של הוריה. אמה, אהובה, חיה בקבוצת כנרת, ואילו אביה, מני, חי במודיעין עם רעייתו השנייה, שחקנית העבר אורנה ספיר–קם. לפני כשנתיים וחצי, לאחר שחצה את ה–80, יצא מני קם בתוכנית יחיד, ובתו, מיקי, ביימה אותו.

"ההופעות של אבי בתוכנית לא רק היו מדהימות ומוצלחות, אלא גם תרגמנו את זה ליידיש והוא הולך להציג את התוכנית ב'יידישיאדה', באילת", קם מספרת.

ואת?
"אני אהיה שם איתו".

היזהרי!
"ממה?"

מכך שקודמך בלהקת הנח"ל, ששי קשת, כיום מנהל תיאטרון יידישפיל, יחטוף אותך להצגה בתיאטרונו, כפי שעשה עם חנה לסלאו, חברתך מ"בנות הזהב".
"אתה חושב שזה מפחיד אותי? אדרבא, שיחטוף אותי. אני רק מחפשת אתגרים. אם שיחקתי בהצגת 'גטו' בגרמנית בווינה, אני יכולה לשחק גם את יוליה ביפנית, לא כל שכן לשחק ביידיש ביידישפיל".



ביימת את אביך בלי ללמוד תיאטרון. זה עניין עקרוני אצלך?
"אז מה? גם לא למדתי לשיר! לדעתי, זה לא מיותר ללמוד, אפילו זה נפלא, אבל אי אפשר ללמוד להיות מוכשר. לא מומלץ לקחת ממני דוגמה, למרות שמסתבר שאפשר בלי. לא כל שכן כשאני מלמדת הגשת שיר בבית צבי. כשמנהל בית הספר, ארתור קוגן, הציע לי לבוא ללמד שם, שאלתי אם הוא מתבדח. מה ללמד? אני עדיין לומדת. 'בואי, תלמדי מה שאת יודעת', אמר".

ואת עושה את זה.
"איזו שאלה! 'מותק, עשית מסע', אמרתי לעצמי, 'בואי ותעבירי את המקל במרוץ השליחים של המקצוע לתלמידים שלך".

ולביים הצגה?
"בטוח שזה יקרה, מה גם שהרבה פעמים אני מסתכלת על דברים מנקודת מבט של במאי".

אם הזכרנו את אביך, מני, תודי שהוא אשם בקריירה שלך.
"בוא נגיד שאת הדח'לה הקטנה בדרך לקריירה הוא נתן לי; תחילה כשלקח אותי בגיל 15 לתחרות כישרונות צעירים בתל אביב שבה זכיתי. אם זה לא הספיק, הוא ראה מודעה בעיתון לגבי בחינות ללהקה צבאית. כששאל אותי מה דעתי, אמרתי 'יאללה, בסדר!'.

"אז הוא לקח אותי לבחינה ללהקת הנח"ל. אני, כולה תלמידת הכפר הירוק, שם הייתי המצחיקנית של הכפר, באתי להיבחן בלי שום הכנה. לא הכנתי איזשהו קטע, כי לא ידעתי שצריך, עד כדי כך הייתי תמימה. שרתי שם את 'חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי ומי לא בא, מיכאל', של מרים ילן–שטקליס, במבטאים שונים, ומעוצמת ההפתעה אמר מיד הבוחן אפרים קישון 'הגבוהה יש לה את זה, התקבלת!'" (מחקה את מבטאו ההונגרי הכבד).

בלהקת הנח"ל, שם הופיעה בתוכנית "סיפורה של להקה", התאהבה ביהודה עדר, גיטריסט־העל ומייסד ונשיא רימון. הם נשואים מ–76'. בנם הבכור, אלון, עבר–חלף דרך רימון ונהיה "מוזיקאי מצליח ומקורי עם אמירה משלו". כיום, לומד שם אחיו הצעיר, נדב, שנה שלישית.

אומנם משפחתה מפוצצת מכישרונות, אבל בניה עדיין לא הלחינו לה שירים, גם לא לאלבום הבכורה שלה שאביהם הפיק לה לפני חמש שנים ועבר בלי הדים מיוחדים. קם היא זמרת של הופעות, על הבמה ובעיקר בטלוויזיה, ששנים לא פעלה נחרצות לכך שיהיה לה אלבום בכורה. בראיון לפני כ–30 שנה, כששאלתיה היכן האלבום שרבים מצפים ממנה, השיבה: "בדיוק עמדתי לעשות השנה תקליט, אך 'קברט' גאל אותי מהייסורים המתמשכים הכרוכים בכך".
"ייסורים", הבנתם? עכשיו, כשהיא נשאלת אם יהיה לה אלבום שני, קם נשמעת מסויגת באומרה: "לא, אני לא חושבת שיהיה עוד אלבום. אני בדרך שלי עוסקת ביצירה ובאומנות לשמה שהיא הנשמה שלי - ולא מתייחסת לציפיות ממני".


מיקי קם. צלם : אריאל בשור

לא נעלמתי

מסלול ההמראה שלה לא היה שגרתי. לאחר שירות לא זוהר בלהקת הנח"ל, כשעברה לאזרחית, לא המתינו לה מפיקים עם שטיח אדום מפתה. היא ישבה בבית ולא דאגה. "לא מזיק לנוח קצת אחרי הלהקה ולנער את הראש ממה שהצטבר בצבא", אמרה לי קם בת ה–21. "כך היה עד שהישיבה בבית התחילה להעיק וממנה יצאתי כשקראו לי להשתתף ברביעיית בנות של מועדון התיאטרון".

אז זה קרה לה. קם הצעירונת ניצודה מהרביעייה כדי להנחות במוצאי יום העצמאות 76' את "חגיגת הזמר", שהחליפה באותה שנה את פסטיבל הזמר והפזמון. היא, שהייתה עד אז חסרת ניסיון בהנחיה, הייתה המומה מעצם ההזמנה, אך עמדה במשימה כמו גדולה ובאמצעות הטלוויזיה החד–ערוצית הפכה בבת אחת לכוכבת.

אבל תוך חודשים לא רבים נעלמה מהנוף. מה קרה? "יהודה רצה ללמוד, אז נסענו, ואני חטפתי איזו טראומצ'קה מהמפגש הראשון שלי עם אמריקה", סיפרה בהגיחה לחופשת מולדת מבוסטון, לשם יצא בעלה כדי ללמוד בברקלי מוזיקת ג'ז. לצד הופעות ב"סטייטס", עבדה כגננת בגן ילדים ישראלי ולימדה את הטף שירי מולדת.

"אומנם עזבתי את הארץ בשיא, אך לא פחדתי שישכחו אותי, מה גם שהיה נחמד להשאיר את האנשים עם טעם של עוד", אמרה עם שובם ארצה ב–80'. אז נחתה לעונתיים בהבימה, שהחלו בהצגה "מלך מרוקאי", בתפקיד המזמר של פרסיאדה, המשוטטת על הגגות. "זה מה שחיפשתי", ציינה. "כי לבוא ולהצחיק עוד פעם נראה היה לי יותר מדי קל".


מיקי קם עם בעלה, יהודה עדר. צלם : נעם וינד

קם, שיצאה מרצונה מהקן החם בתיאטרון הלאומי, חזרה אליו ב–89', וזה היה לאחת מפסגות הקריירה שלה - ויסלח לנו תפקיד האם במחזמר "בילי שוורץ" בתיאטרון חיפה, שהביא לה את פרס התיאטרון כשחקנית משנה לשנת 2015. קם קנתה את עולמה בתפקיד סאלי בולס במחזמר "קברט", שבו שרה נהדר ופיזזה על הבמה ברגליה הארוכות, תפקיד שלדבריה הגיעה אליו בזמן והופעתה בו הייתה כה שונה מהופעתה בהנחיית "חגיגת הזמר". "הופ, הופ, טראללה, גדלתי מאז בכמה שנים טובות", אמרה בעליצות.

גישתה החיובית באה לידי ביטוי ב–2011, כשכ–20 שנה לאחר פסגת סאלי בולס הוכיחה קם שהיא יודעת לזרום עם הגיל, בשובה למחזמר "קברט", הפעם לתפקיד הבוגר והמכובד של גברת שניידר בהפקת התיאטרון הקאמרי.

כעת בגילה, 63, היא עסוקה ללא הרף. "למרות שאף פעם לא החשבתי את עצמי כבן אדם נורא חרוץ, כיום אני אוהבת להיות עסוקה כמו פועלת במה", אמרה בראיון ב–2009 דברים שתקפים לגביה גם כיום והוסיפה: "גם כשנראה היה שהתנהלתי לי בעצלתיים, כל החיים עבדתי. אף שלא הייתי בפריים טיים בטלוויזיה, לא נעלמתי".

לצד הצגותיה בהבימה, קם מריצה זה ארבע שנים את תוכנית היחיד הרביעית שלה - "מיקי.COM", ש"כבר רצה 350 הצגות והזרוע עודנה נטויה". במקביל היא בדרך לסדרת טלוויזיה חדשה, ש"מוקדם לדבר עליה" ומופיעה בקונצרטים עם גיל שוחט.

מיקי קם בהצגה "קברט". צלם : תיאטרון הקאמרי

היכן הפוליטיקה בעשייה שלך?
"פוליטיקה זו לא אני. אף פעם לא. תמיד נמנעתי מכך. אם יש אצלי סאטירה, היא לא מנקבת בכדורים, אלא זו סאטירה שמעוררת הזדהות. אני לא רוצה לשאת דגלים משום כיוון. זה לא בראש שלי. גם אם יש לי דעות משלי, למה לי לחלוק אותן עם הקהל מהבמה? הרי הקהל לא בא להופעה שלי כדי לשמוע אותן, וברור שכל רצונו אינו אלא להתבדר".

איך זה שאף פעם לא היית קבועה באיזשהו תיאטרון?
"זה בגללי. לו רציתי, יכולתי להיות קבועה היכנשהו. כשחזרנו מבוסטון, שיחקתי בכמה הצגות בהבימה בזו אחר זו. פתאום החלטתי שמספיק לי גם אם אני אוהבת להיות בתוך אנסמבל. רציתי להיות עצמאית. לתת ביטוי לכך שכאומנית אני רבת פנים. אז עשיתי כל מיני תוכניות בטלוויזיה. שרתי פה, שרתי שם ונדדתי בין התיאטראות השונים. אני אדם מאוד עצמאי. אוהבת שההחלטות שלי בידי".

לבסוף, את משוכנעת בדברייך שמעתה ואילך את מתבייתת בכיוון של תפקידים דרמטיים?
"משוכנעת. לגמרי משוכנעת".

ואם הקהל שאוהב את מיקי קם הקומיקאית ימחה?
"שימחה! אני שמחה שעומדים על הגדר מנגד, אבל יש לי רצונות משלי. צריך להתחשב בי. אם באתם לאכול את העוף שלי, אני רוצה להגיש לכם דג, כי אני נהדרת בדגים. בואו, תנסו!".