חיים באר הסיר את מועמדותו לפרס ישראל: "מצדי שנתניהו ייתן אותו לחתול שלו"

זה אמור היה להיות יום הולדת 70 עגול ושמח במיוחד. חיים באר, האיש החתום בין היתר על ״עת הזמיר", ״חבלים", ״נוצות״, ״לפני המקום״, ״חלומותיהם החדשים" וזכה בפרסים נכבדים, התבשר על ידי מכריו באוניברסיטת בן גוריון, שם הרצה עד לפרישתו, על הגשת מועמדותו לפרס ישראל בתחום הספרות. כמקובל, ביקשו את הסכמתו. באר הסכים.

במקום העדנה שבמחשבה על עוד זכייה אפשרית, באר נהנה מקרני שמש מלטפות באילת. שם, בעיר הדרומית, הדברים אינם משתנים. עולם כמנהגו נוהג. ״להגיד לך שהייתי עסוק בזה? לא. זה באמת רגע משמח, לקבל את תודת האומה ולזכות בהכרה על מה שעשית ומה שאתה עושה״, הוא אומר.

את המתיקות החליף מהר מאוד טעם של קלקול. חמיצותו של פרס ישראל לשנת 2015, כפי הנראה, תישאר זמן רב וספק אם אי פעם תעזוב. זאת בעקבות הסערה שהתעוררה לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו החליט על פסילת שלושה מהשופטים בוועדת הפרס. בעקבות ההודעה שופטים נוספים הודיעו שהם אינם מעוניינים לקחת חלק בבחירה וגם מועמדים לפרס הודיעו על ביטול מועמדותם. ״ברגע שקראתי בעיתון על פרשת השופטים, נחרדתי״, אומר באר. ״ראש ההמשלה הגדיל לעשות ואמר שמלכתחילה כל הפרס לא נראה לו ומאליו הפרס הוא חבר מביא חבר. הוא בכלל חי היום בתודעה שהוא שליט יחיד. הוא הטיל רפש בכל מי שהיה קשור בפרס ישראל בעבר, אנשים מיוחדים ומופלאים מתחום הספרות. תראי מי היה שם: אלתרמן, עגנון, שלונסקי, אורי צבי גרינברג, מגדולי המשוררים העבריים עם דעות שלא היו נוחות לי. אמיל חביבי שלא היה מחובבי ציון. גדולי החוקרים והיוצרים. נכון, היו פה ושם טעויות, אבל עכשיו לבוא ולהסיט את הדיון ולהגיד שכל אלה היו מנוולים? באותו רגע החלטתי שאני לא רואה את עצמי, בשום מקרה, עומד על הבמה הזאת, גם ברמה התיאורטית״.

מאז הספיק ראש הממשלה לחזור בו מהפסילה, זאת בעקבות חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. כך או כך, הסערה טרם שככה, ובאר לא חוזר בו מהסירוב לקבל את הפרס במקרה שהיה מוכרז כזוכה.

״אין לי כוח״, אומר באר. ״נתניהו לא חזר בתשובה. מה שהוא עשה זה טוטאל לוס, בלשון הנהגים. הוא מפחד מבג״ץ, זו האמת. המסקנה שלי היא שהשנה לא צריכים לחלק פרס ישראל בספרות. לרדת מכל העניין הזה. שיהיה דגל שחור תלוי. שיהיה חלל, שיהיה חור. איבדתי כל תשוקה לרצות לקבל איזושהי הערכה מהגופים האלה. אם המצב יימשך כמו היום, אני לא במשחק. אני בחוץ״.

לרגע אחד, לשיחה הטעונה מבליח חיוך. ״יש בדיחה על אדם מגמגם שבא לוועדת הקבלה של קריינים בקול יש־ ראל״, הוא מספר. ״שואלים אותו מה הוא רוצה והוא עונה: ׳בבבבאתי לללללהגיד לככככם שלא תקחו אותי בחחחחחשבון׳. אמרתי שאשמח לקבל ואני חוזר בי. אני לא מאלה שמעליבים אנשים ולכן הודעתי מראש. אני מוציא את עצמי כדי להקל עליכם. תעשו מה שאתם רוצים״.