vימים סוערים אלו, כשכל הסערות נושבות מבית היוצר של המשטרה, מעלה תיאטרון חיפה מחזה חברתי בשם ״גיבור הלובי״. המחזה נכתב על ידי קנת לונרגן, תורגם על ידי ורבין, ומשה נאור ביים את ההצגה.
באמצע המחזה עומדים ארבעה גיבורים השייכים למעמד העובדים בשכר נמוך. המפגשים בין הדמויות מובילים לדרמה פילוסופית מותחת, מצחיקה ומפותלת, שב־ מהלכה כל הדמויות ניצבות בפני צומת מוסרי הרה גורל.
היה לי יותר חשוב לעניין או להצחיק את הקוראים שלי. למרבה המזל, נטיתי יותר לכתוב על ספרים שאהבתי מאשר על ספרים שלא אהבתי (למורת רוחם של העורכים), ובכל זאת יש לפחות חמש או שש ביקורות שכתבתי שאני זוכרת היטב עד היום, ובכל היזכרות אני מתביישת בעצמי ומתחרטת״.
בעיות תרגומיות, טעויות עריכה ברורות, עומס שגיאות הגהה וכולי״.
״אני חושבת שכן. קשה להשתחרר מהמבט הביקורתי. לוקח גם הרבה מאוד זמן להשתחרר מהמבט השיווקי. הרי כשעובדים בהוצאה לאור יש מאבק בלתי פוסק בין העורכים והשיווק. ובכלל, אחרי שנים של עבודה מאחורי הקלעים, קל מאוד להיכנע לתחושת 'מה הטעם' ולתת לה להשתלט על החיים.
"זה בסך הכל ספר אחד שערכתי מבין עשרות ספרים אחרים. ספר מעולה. הסופר זכה בפרס, לא אני. גם 'תש"ח' של קניוק שערכתי זכה בפרס, שנה אחר כך, בהרכב שיפוטי אחר. וגם קניוק הוא לא אני. ועשרות ספרים אחרים שערכתי, חלקם מעולים גם הם, לא זכו. עם כל הכבוד לי, ויש כבוד, לא בגללי מישהו מהם זכה בפרס ספרותי".
"לכולם יש פצעים. אני חושבת שהכל יחסי. לא מזמן פגשתי את דרור משעני, שהספרים שלו תורגמו לכמה שפות והצליחו יפה בעולם, ועכשיו מעבדים אותם לסדרת טלוויזיה, והוא במקביל מפתח רעיונות לסדרות נוספות. זה בנושא שאלת ההצלחה - לאן יש לשאוף, והאם פועלים מתוך רעב או פצע, או אפשר לעבוד גם מתוך מקום מבוסס ומצליח. אף אחד לא יודע אילו פצעים כל אחד סוחב איתו ומה הוא למעשה המנוע הכי טוב לכתיבה מוצלחת".
התרעות פיקוד העורף