צוק העתים בהוצאות הספרים מתגמל את הקוראים בהדפסת מהדורות חדשות של ספרי מופת. גארי נולד במאי 1914, וספרו ״עפיפונים״ יצא עתה לאור בהדפסה נוספת, בנימוק שמלאו 100 שנים להולדת הסופר הצרפתי, שפרסם גם בפסבדונים אמיל אז'אר ובשמות נוספים. גארי, שהיה דיפלומט בשירות ממשלת צרפת, ואף כתב תסריטים (״היום הארוך ביותר״) ושיחק בקולנוע, התאבד בירייה, באמצעות אקדח שכיוון לפיו, בדצמבר 1980. כוח יצירתו נשמר במלוא תוקפו גם היום, ומסריו תקפים כבראשונה. הנאת הקריאה ברומן המר-מתוק הזה שלמה, גם אם התרגום (מ-1984) כבר נזקק לרענון בשל השינויים התכופים מדי בעברית, ובדפים יושבות שגיאות הגהה ספורות, שנותרו כחותמות נחמדות מן המהדורה הראשונה.
גארי נולד בוילנה כתינוק יהודי ששמו רומן קצב. ידוע שגדל בחברת אמו בלבד, והיגר עמה לניס שבצרפת בהיותו בן 14. ב״עפיפונים״ נגלית אהבתו לצרפת ולצרפתיות בשפע דרכי התייחסות. הסיפור הרומנטי שעומד במרכז היצירה וכמו שוזר את התפתחותה, אינו אלא מרחב תצוגה פתוח, להראות בו את צרפת ואנשיה, כדי ליהנות מהתנהגותם כשהם נוחים להתבוננות.
נופי נורמנדי ואורח החיים הכפרי במרחבי השדות והחורשים, עם אגם קטן באמצע, וקיץ של שלווה ומשחקי ילדות, ודמויות מגוונות מאוכלוסי הכפר בתקופת שלום ומלחמה, משמשים כאן לצורך הנצחה אוהדת. דמותו של מרסלאן דופרה, בעל מסעדה אנינה, מתמצתת את החיבה שגארי רחש לרוח הצרפתית, שנאבקה על שרידותה תחת השלטון הנאצי. ״מדוע לא הודיעו לי מראש?״, התרעם השף כשנודע לו על הנחיתה ביוני 1944.
המספר הביע תמיהה על השאלה. ״אינך סבור שהבחירה בנורמנדי אומרת דרשני?״ שואל השף, הסבור שצ'רצ'יל ואייזנהאוור בחרו לתקוף בחופי נורמנדי כדי להגיע בהקדם לארוחת הגורמה שלו. הוא מסרב להתפנות בהיותו בטוח שהאמריקאים ייזהרו שלא לפגוע בפנינת מדריך מישלן. ״הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם. הרי הגרמנים לא נגעו בה לרעה״.
סטיגמה זלזלנית מהלכת בעולם המערבי, שהצרפתים אינם לוחמים גדולים, וכניעתם הנמהרת בשתי מלחמות העולם תעיד על כך. אך בסיפור של גארי תוססים לוחמי המחתרת והמספר בתוכם, ושף אחד, שמקפיד להאכיל את הקצונה הנאצית במיטב מאכלי המטבח הצרפתי, להדגשת הנחיתות הגרמנית בלוחמה הקולינרית. המספר מזכיר, כמובן, את משתפי הפעולה והנמנעים ממאבק הנחבאים עד לאחר פלישת כוחות הברית, אך הוא אינו מתעכב עליהם.
כיוון שהסיפור מובא מפיו של לודוביק, יתום שגדל אצל דודו ״התימהוני״, בונה העפיפונים שלא היה אלא לוחם החופש הגדול ביותר, הקורא הולך איתו באשר ילך. ומלחמת העולם השנייה הולכת איתו כרקע טראגי שדבק לגבו. ערב פרוץ המלחמה הוא נמצא בפולין, ועם התקרבות הגרמנים לפריז, הוא מתגורר בעיר. הוא שב לנורמנדי כבחור שחולם בהקיץ על אהובתו הפולנייה בת האצילים, אך במעשה הוא מתהלך בדרכי הכפר ומנופף בידיו, בתפקיד קשר המחתרת.
הוא למד פילוסופיה. הוא מוגדר כסופר, הוגה, יזם. רולף דובלי הוא שווייצרי יליד 1966, שהקים שני גופים אינטלקטואליים בינלאומיים. הוא גם טייס, שייט ומיטיב לגלוש על מורדות האלפים. האם כל הנפלאות הזאת, הכוללת תווי פנים נאים, מתקיימת מפני שהאיש נולד במדינה ניטרלית, שאין עליה איום ביטחוני או כלכלי והאקלים השורר בה, כמו גם הנוף, יפים לגוף האדם ולנפשו? אולי.
״נשכתם פעם את הלשון בזמן ישיבה? ברור (...) אתם לא רוצים להיות אומר הלא (הנצחי). יותר מזה, ייתכן שאתם לא בטוחים ב־100% למה אתם לא מסכימים, בעוד שהשאר תמימי דעים, והם רחוקים מלהיות טיפשים. אז אתם סותמים את הפה עוד יום אחד. כשכולם חושבים ומתנהגים כך, ׳חשיבת היחד' נמצאת בפעולה: זה הרגע שבו קבוצת אנשים נבונים עושה החלטות פזיזות, כי כולם מיישרים קו עם הקונצנזוס המשוער״. או עם רוח הרחוב.
דובלי יגיד שבחירה נוספת בפתק ששמנו עד היום במעטפה, אינה נובעת בהכרח מתהליך תבוני. יכול להיות שההרגל גבר עוד פעם, או שהחברים שכנעו, או שהפרצוף בטלוויזיה גרם ליד הבוחרת לבצע פעולה אוטומטית. תחשוב צלול, אומר הספר. תחשוב מחדש. אל תשקיע עוד פעם בקלף שגרם לך הפסדים, כי אין בזה היגיון.
התרעות פיקוד העורף