הרומן הראשון שלה זכה בפרס הזהב של נסטלה לשנת 2005. הרומן הבא פרי עטה, "השרשרת האדומה", היה ברשימת המועמדים הסופיים לפרס הגרדיאן ב-2007. סאלי גרדנר, איך שלא מסובבים את זה, היא סוג של נס, בעולם שמפנה עורף לכל מי שנדמה שמקלקל את השורה.
בסופו של דבר, התגלגלה לבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים ובעיות התנהגות שמעולם לא היו לה, משום שאף בית ספר אחר לא הסכים לקבל אותה. התייחסו אליה כאל "חסרת יכולת ללמוד", הממסד התעלם לחלוטין מהבגרות הרגשית שלה, מרצונה ללמוד ומחוכמתה, מעבר למה שקשור לקריאה וכתיבה. התופעה הזאת, היא אומרת, קיימת גם היום, וילדים דיסלקטיים סובלים מאטימות של הממסד.
בבית הספר לאמנות פרחה וסיימה בהצטיינות. במשך 15 שנים עבדה בתיאטרון והתמקצעה בתלבושות, משום שהדיסלקציה הפריעה לה לכתוב תכניות טכניות לסטים. את השינוי חוללה העורכת הצמודה שלה, ג'ודית אליוט. "להיות סופרת זה לא כתיב נכון, או מבנה משפט מדויק, אלא קול, ולך יש קול'", אמרה לה. גרדנר פרסמה את ספרה הראשון ב-1993, והחלה את הקריירה כסופרת-מאיירת ספרי ילדים. יום אחד אליוט אמרה לה: "'תכתבי רומן". כך היה.
"מעולם לא באמת חשבתי שהספר זה יפורסם, בגלל שעשיתי משהו שאתה לא אמור לעשות, כמו ילד שנהרג במגרש משחקים על ידי מורה, קללות, או שני בנים מתנשקים. לא עלה בדעתי שזה יפורסם. שמתי את זה במגירה למשך שנה, וכשכתבתי מחדש, לא ציינתי מי האויב, או מה היא המולדת, ופתאום העלילה שוב קיבלה כוח".
"בהחלט, אני חושבת שחלומות הם מה שמצית את הדמיון. חלומות הם המקור לדמיון. חלומות וחלומות בהקיץ שומרים עלינו, ומוציאים אותנו מצרות. חלומות הם מנועים. כמו שאלברט איינשטיין אמר: 'הדמיון יותר חשוב מידע. ידע הוא מוגבל. הדמיון מקיף את העולם'".
התרעות פיקוד העורף