סופר והמשורר פרופ' נעים עריידי הוא האיש המתאים ביותר בישראל לגשר בין יהודים וערבים, שני לאומים חצויים ומסוכסכים. ייתכן כי הוא עצמו לא יודה בזאת, אך פרופ' עריידי - בן לעדה הדרוזית, שגריר ישראל לשעבר בנורווגיה, זוכה פרס ראש הממשלה לספרות, מרצה בחוג לספרות והומניסטיקה ופרופסור חבר במועצה האקדמית של גורדון; הוא, לפני הכל, איש תרבות רחב יריעה, לפני שהוא איש חינוך. אדם שהתרפק על שירת גדולי המשוררים הערבים והיהודים (אדוניס. דוקטורט על שירת אצ״ג. שב״ד), ואדם שמאמין כי באמצעות התרבות אפשר לגשר בין עמים.

על כן, מעת לעת, הוא עורך מפגש בין אנשי תרבות מובילים בכפר יאסיף הסמוך לעכו, תוך שהוא משמש כמנכ״ל עמותת ״תקווה Joi״ - לקירוב בין עמים ותרבויות, דור עתיד לשלום, אשר כשמה כן היא - עמותה שמהותה קירוב בין אזרחי מדינת ישראל על כל גווניהם, השתייכותם הדתית והתרבותית, הנקרעים תחת המתחים שהולכים וגדלים, במיוחד אחרי מבצע צוק איתן.
ביום רביעי ה-15 באפריל בשעה 12:00, באולמי ״בעלבק״ בכפר יסיף, יתכנסו סופרים ומשוררים, עורכים ואנשי רוח שונים למען מטרה זו, וגם למען פענוח המצב הקיים ודיאלוג שמהותו ״פנינו לאן״. בין המשתתפים: מירון ח' איזקסון, חיים נגיד, חווה-פנחס כהן, יהודית רותם, ניצה בן דב, מירי פז, רבקה רז, מרים קיני, יחזקאל נפשי, דן שביט, היאם אבו זלף, רמי עזאם, סאלם דרוויש, אברהים מאלק, ג׳מאל חסן, סעיד בדראן, רשיד ח׳יר, ראאיף אבו עאבד, אוסאמה מלחם, אב-רהים חיג׳אזי ואחרים.

ראוי לציין כי העמותה החשובה הזו דוממת מעת לעת, בעיקר בשל חוסר התקציב, וגם מפאת ״חוסר אונים״, כפי שמעיד עריידי עצמו. אולם כעת היא שבה ליישם את מטרותיה. ״כמי שיש לו ניסיון רב במשך שנים רבות בבניית גשרים תרבותיים וחברתיים בין אזרחיה היהודים והערבים של ישראל, כמו גם ניסיון בלתי נלאה להפגיש יהודים וישראלים עם פלסטינים וערבים ממדינות האזור, יש לעשות הרבה, עכשיו יותר מאי פעם, כדי לקרב בין האזרחים המשתייכים לעדות שונות והתפלגויות רבות. וכן למען שילובם האמיתי בחברה הישראלית״, אומר עריידי.
מדוע דווקא עכשיו?
״המבצע המלחמתי האחרון בעזה חשף מתחים, יריבויות ועימותים, לא רק בין האזרחים הישראלים ובין האזרחים הפלסטינים, אלא גם בתוך העדות בחברה הערבית בישראל. הדרוזים, הצ׳רקסים ונוצרים ומוסלמים שמשרתים בצה״ל סומנו כמטרות לשנאה ואלימות, מה שהגביר את הקיטוב והעוינות בין העדות. זהו דבר שיכול לסכן את השלום בחברה כולה, ויש לעשות הכל כדי לקרב ולמנוע את החיכוכים והמתיחות בין הצדדים. לכל אלה יש השפעה על המצב הסוציו-אקונומי של החברה הישראלית. חשיבות המפגש היא בעצם קיומו, היות ואין מסגרות למפגשים ולקיום דיאלוג בין שני הצדדים, כמו גם בניסיון ליצור מסגרת הבנות והצעות לעשייה למען קירוב בין הצדדים״.