ראיון עם סולן חלבון, בעלת טור ב"שארלי הבדו", הוא אתגר. לשאלות שמופנות אליה היא מייחסת מטען שלא בהכרח היה שם במקור. מצד אחר, היא לוחמת צדק בכל רמ"ח איבריה ולא מוכנה להסתפק בפירורי מידע.
חלבון היא זו שעומדת מאחורי הובלת מסע בן 14 יום בקיץ 2011 תחת השם "לא נאנסות, לא נרדפות", מצעד מחאה על פני 300 ק"מ מפריז לבריסל, שיצא לדרך במחאה על אונס 1,152 נשים ביום בקונגו. "האונס הפך להיות נשק אסטרטגי במלחמה וסכסוך שגבה את חייהם של חמישה מיליון אנשים. האונס המסיבי הזה הרס משפחות וחברות", כתבה באומץ רב.
על הזיכרון המתוק מביקורה הקודם בארץ, לפני כחמש שנים, היא מסרבת להתרפק. "בזמנו, הכל היה שליו בשבילי. הפעם זה שונה, גם משום שחוסר האמון שלי במדינה הזו גדל. מדינה דתית, לא משנה איזו דת, מפחידה אותי".
"את זו שאומרת שהאסלאם הולך בדרכים הרסניות, לא אני. אני לא זו שמכלילה את כל המוסלמים באמירה שכמה מיליונים הולכים בדרך אחת, בדעה אחת. פגשתי מאות מוסלמים חילוניים בחיי, ואינני מבינה איך לא מתעניינים בהם, במקום להתעניין בקיצוניים שחשים ששמים עליהם תווית".
"עיתונות צריכה לפעול ללא מגבלות, כל עוד הדברים אינם מסיתים לשנאה או לגזענות. כעיתונאים, תפקידנו הוא לספק מידע. לא לקבוע את מידת ה"רגישות" של ציבור מסוים שאתם ממעיטים בערך הקונפליקטים הפנימיים שבו. שוב, לחילול השם ולגזענות אין שום קשר לחופש הביטוי".
התרעות פיקוד העורף