בוריס אברמוביץ' מאוהב. כפרופסור לפילוסופיה של המדעים, הרציונליזם והפוזיטיביזם הם עולמו. כאיש בן 71, רחל היא אהבת חייו. כמותה, גם הוא נולד בסראטוב שעל גדות הוולגה. אבל מכאן והלאה הקשר של המדען לפאם פאטאל של העלייה השנייה והשלישית הוא מטאפיזי.
בוריס אברמוביץ' מדוודב מאוניברסיטת המדינה בסראטוב הוא הגבר של רחל שלאחר המוות. שלא כנקדימון (אלטשולר), זלמן (שז"ר), משה (ביילינסון), ברל (כצנלסון) או מיכאל (ברנשטיין) שהיו לה בחייה, בוריס רוצה רק את רוחה. את ההזדמנות לשיר לה את אהבתו.
לאחר 120 מאמרים על פיזיקה, ומעבר לכל כתיבה אקדמית אחרת, יש לבוריס אברמוביץ' שורות פרטיות לרחל. רק לאחר שהזהיר שכתב חופשי, שלא נכנע לדקדוקי חריזה הרמטיים, שינס את מיתריו וקרא את 'בית רחל':
"הכנות שלה. היא מביעה דאגה שאני מסוגל להבין - הקשיים, הבעיות שהיא מעלה, נעות על הקו שבין החיים למוות, בין כאן לעולם הבא".
"המילים שלה אינן מטאפוריות. הן מטפסות אליך מתוך עריסת השקט, הן קוראות לחמלה, עוקפות את המוח ובאות מהלב והלב פצוע".
אהבה לא יכולה לנבוע גם מהמוח?
"עדיין לא".
אתנו גם ד"ר אורי מילשטיין. היסטוריון שנוי במחלוקת. בר פלוגתא מאתגר כמעט בכל נושא שבין מלחמת השחרור לרצח רבין. אבל בכינוס 'לימוד' במוסקבה, הרצה על דודת אמו, רחל המשוררת. כנכד לאחות רחל הוא שאר הבשר הכי קרוב של מי ששז"ר יתאר כ"צחורת שמלה ומופזת נהרה". מילשטיין אף מרגיש כבן שלא נולד לרחל. בהשראת שירה "עקרה" ניתן לו שמו - "בן לו היה לי...אורי אקרא לו". על הביוגרפיה המלומדת שלו "מעצבת האליטות – סוד קסמה של רחל המשוררת" יתבסס חלק מסיפורנו.
בפולטבה למדו הילדים עברית מפי משה, אביו של המנהיג הסוציאליסטי דב בער בורוכוב. אצל רחל התגלו שני מטענים, שיחוללו את תהילתה ויחרצו את קיצה - כשרון כתיבה ופגיעות ריאותיה. פעם נשלחה להתאושש בבית מרפא בקרים ונאלצה לשתות קומיס (חלב סוסים), האנטיביוטיקה של הזמן ההוא. מילשטיין מצטט מכתב של אחותה ליזה שטיפלה בה אז: "היא אהבה את השירים שדקלמתי באוזניה. על מה חשבה כשדקלמתי? האם רק לי האזינה? למחרת היה מונח על השולחן בחדרה דף נייר ובו כתוב:
"לקראת הקץ רצתה רחל לחזור לראשית ימיה בארץ. לבודד את השנה הראשונה מכל הסבל והאכזבה שיבואו אחר כך. נקדימון סימל את ימי התום ההם".
רחל הכירה את מיכאל ברנשטיין כשהגיעה ללמוד אגרונומיה בטולוז. הוא היה מבוגר ממנה בשנתיים. יליד רוסיה שזה עתה סיים ללמוד הנדסת חשמל. נגן פסנתר ובקיא בספרות יוון ורומא. רחל רצתה להתחתן אתו ואולי למשוך אותו לציונות. בשני היעדים נכשלה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נחשבה לנתינה של מדינת אויב (האימפריה העות'מנית שלטה אז בארץ ולחמה לצד גרמניה). היא גורשה מצרפת וחזרה זמנית לרוסיה. מיכאל החליט לא לעזוב את צרפת. הרעיון שרחל תישאר אתו עלה על הפרק. ביוזמתה אף הותנעו שיחות על נישואים. מיכאל התקשה להכריע והיא כתבה את שיר הקרע ביניהם:
עוד בצעירותה סבלה רחל מאלרגיה אסטמתית. בשלהי 1916 חלתה שוב. זאת כבר הייתה ממש השחפת, שעברה אליה מאחד הילדים. היא נודדת בין בתי המרפא בקווקז. על חייה בין ביקורי הרופאים לטיפולי האחיות כתבה כך:
המלחמה תמה והדרכים נפתחות. רחל מרצה על ארץ ישראל כדי לאסוף תרומות לכרטיס הביתה. היא עולה על רוסלאן, האנייה הראשונה שמפליגה לאחר המלחמה מנמל אודסה. נושאת בקרבה את זרעי מותה.
באוניית רגשותיה של רחל, סראטוב זרוקה על הסיפון התחתון. כמעט אף פעם לא הזכירה אותה, אבל ברור שראתה בה את תבנית נוף מולדתה. ב"הוי ארצי הורתי", ששר והלחין חנן יובל היא כותבת:
"על גבעה - פרחחי אשוח
במישור – ישישי אלון
במורד, על חופי הפלג
בנות ליבנה בכסות שבתון
אירינה וייסמן, ד"ר לפילולוגיה, בדיוק נכנסת לבית הכנסת. אישה כחולת עיניים שמנסה להקים מוזיאון יהודי במתחם בית הכנסת. "לכן אני מנסה להשיג אינפורמציה על יהודים מפורסמים כרחל", היא מסבירה. אבל עד כה הרבה לא השיגה. לא על רחל. היא אמנם נולדה בסראטוב, אך משפחתה לא הייתה קשורה לעיר. הגרסאות על משך שהות הבלובשטיינים בסראטוב נעות, לדבריה, בין שנתיים לתשע שנים. וייתכן שהבית שלהם בכלל נהרס. שלא כד"ר מילשטיין, ד"ר וייסמן מעלה את האפשרות שרחל נדבקה בשחפת בבית מחסה לילדים בסראטוב, אבל אין היא בטוחה וזה גם לא חשוב. "מה שחשוב שנשארנו עם השירים". כאן היא פוצחת בשיר של רחל – לא כל כך ברור איזה - ובלה שלנו מצטרפת. הרב פרומין תוקע אצבעות לשתי אוזניו.
אורי מילשטיין חש הזדהות גנטית ומיסטית עם המקום "שבו צמחה משוררת הישראליות". ביאליק נקרא המשורר הלאומי, אבל לא בטוח עד כמה קוראים את ביאליק. שירי רחל הם הכי נמכרים בעברית אחרי התנ"ך. אין משורר עברי שהולחן יותר ממנה. "נעמי שמר עשתה המון, אבל היא הייתה פזמונאית. מצוינת עד כדי כך שקוראים לה משוררת".
"זה הבדל כמו בין גרפיקאי לצייר. הגרפיקאי מצייר כי קיבל הזמנה. הצייר מתוך השראה. נעמי שמר קיבלה הזמנות – גם לשירי רחל - והתפרנסה מהן. רחל לא. כל חייה מצבה היה קשה".
בכניסה לתיאטרון, גברים בחליפות שגדולות עליהם ונשים עם צמידים כבדים. לאחר המודעות במדרחוב, מתייצבת סראטוב לקונצרט של שירי רחל. האירוע המוזיקלי חורג מגבולותיו היהודיים ומתרחש במלאת 70 שנה לניצחון על הנאצים. חנן יובל שר את "ואולי לא היו הדברים", ודורית ראובני את "רק על עצמי לספר ידעתי". אתם איתמר (בנו של סשה ארגוב), אשתו גבי ובתם נועה. הקהל שבא גם למען צ'ייקובסקי בחלק הראשון, נשאר בגלל רחל. הישראלים סחפו אולם עם מושבי קטיפה אדומה. ה"בראבו" נשמע כ"הוּרה". ובירכתי האולם הוריד בוריס אברמוביץ מדוודב את המשקפיים. שלא יפריעו למטפחתו להגיע אל עיניו.
התרעות פיקוד העורף