הנה הוא, שם, מאחורי הדוכן של "רמדור - שלגי", עם משקפיו הגדולים וחיוכו הגדול וגופו הגדול, ואני נמוך, צנום, רק בן שבע, השנה היא 1971, ומעלי, תחת שמי תל אביב הכהים, מנצנצים אורות שבוע הספר העברי. אלפי ספרים. עשרות דוכנים. מוכרים ומבצעים ומוסיקה ודוחק וזיעה של קיץ. אבל אני מחפש רק אותו, מגיש לו את הספר ביד רועדת, בביישנות אין קץ, הוא שואל בחביבות "איך קוראים לך, ילד", וחותם: "לאבישי החמוד, מיגאל מוסינזון".
את "חסמב"ה במלחמה נגד כנופיית חשב"ז", אותו ספר שחיסלתי תוך יום, כבר איבדתי מזמן. אבל הזיכרונות שלי מאותו שבוע הספר של פעם מהדהדים בי עד עצם היום הזה. אני בטוח שלכולם שמורה פינה חמה בלב לאותה חגיגה ישראלית מחממת לב של עלעול מתמשך בספרים, מפגשים נרגשים עם סופרים, בהייה בעטיפות, נדנוד מצד הילדים, התלבטות קשה מה לקנות, שליפתו המהוססת של פנקס הצ'קים והצעידה חזרה למכונית עם שקיות כבדות וויכוחים אינסופיים איך הוצאנו כל כך הרבה כסף.
האירוע, שנשא את הסיסמה "למען הספר לא אחשה" ונערך בחסות אגודת הסופרים והספרות, היה נעים וססגוני וזכה להצלחה רבה. הוא נפתח ב-11 בבוקר בנאום של מ"מ ראש העירייה דוד בלוך (רחוב בלוך, כידוע, מוביל כיום לכיכר רבין, היא אותה כיכר מלכי ישראל של שבוע הספר) ונמשך אחר הצהריים בדבריו של אורח הכבוד, ד"ר חיים וייצמן, שישב לו מול נגני הקונצרט באולם הגימנסיה העברית הרצליה.
האבטומובילים, אותם אוטובוסים של פעם, סבבו בעיר ועליהם כרזות פרסום שהזמינו את תושבי העיר לרכוש ספרים ב-25 אחוז הנחה. תזמורת המשטרה הפליאה לנגן מנגינות עבריות. ואלפים הצטופפו סמוך לדוכני הוצאות "תרבות", "אחיעבר", "למען הספר", ובמיוחד "האמנות", שכונו, בעגה המקומית, "קיוסקים". רבים הסתערו על כתביו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, ואחרים בחרו להצטרף ל"גדוד מגיני השפה", או שהתיישבו להם ליד שולחנות שהוצבו לאורך השדרה.
מאז, נדמה היה שהחגיגה נגמרה. רבין נרצח, לפיד נפטר, כיכר מלכי ישראל שינתה את שמה ויריד הספרים התל אביבי נדד, מטעמי אבטחה, לגני יהושע, ואז חזר אל הכיכר. אך במדינת הטרנדים איבד את טעמו ואת משמעותו, משום שבמקום חנויות ספרים קיבלנו רשתות ענק, שפיתו אותנו, לא שבוע אחד בשנה, אלא על פני חודש תמים, ואחר כך לאורך כל השנה, במבצעים של 4 ספרים במאה או אחד ועוד אחד ועוד אחד, או ב-30 שקל, ואפילו ב-20 בלבד.
ובכל זאת, השנה, בשל חוק הספרים שפגע אנושות באותם מבצעי הוזלה והעלה את המחירים בצורה דרסטית (מ-30 ל-68 שקלים בממוצע), יש לשבוע הספר העברי עדנה מחודשת.
ושוב נגיע לכיכר. ושוב נסתובב בין הדוכנים. ונפגוש חברים. ונשתה משהו. ונתרועע עם משוררים. וסופרים. וניקח לעצמנו כמה ספרים טובים לקריאה לפני השינה. ואולי נראה שם גם את יהונתן גפן, כבר מתקרב לשנות ה-70, שיצירתו, "אהבת שבוע הספר העברי", שנכתבה אי שם במחצית שנות ה-70, ליוותה אותנו לאורך כל המאמר הזה.