אחרי כמה חודשים, אומר לי אבי: מישהו הלשין עליך (שימו לב: לא הדליף, לא גילה, לא חשף, לא סיפר) שאתה כותב שירים. שתיקה. חיוך מתפשט ביום מר. מי זה המישהו הזה? אני תוהה. תאמין לי, אפילו אני שכחתי מזה. רוני סומק, הוא ממתיק סוד. הופה'לה. אבל מה פתאום עכשיו פתאום היום? מה
אז עשיתי סנד לקובץ "אקורדים בשיפוע", שהיה ספון בספריית "חלומות" הצהבהבה. אבי קרא וחזר די מהר. בסך הכל אהבתי. לא רע. את השירים הארוכים שלך פחות אהבתי, ת'יודע, אין לי ראש לזיוני מוח. בכל מקרה, אהבתי, לא אהבתי, אתה חייב להוציא ת'ספר, הוא ירה לרקתי כדור אקדח רך. עזוב, ניסיתי להוריד אותו מהעניין. מה לי ולשירה עכשיו. עוד מעט בחירות. אולמרט הולך להיות ראש ממשלה. גורל האומה, ת'יודע. מה שירים עכשיו?
בעקבות מותו הפתאומי של אבי, זכיתי להכיר משורר נוסף, יחזקאל נפשי, שביקש לכתוב הספד לאבי ב"פוסט". אחרי שסיפרתי לו על ה"צוואה" של אבי, אמר לי נפשי: אבי אמר לך שאתה חייב להוציא את הספר. אני אוציא לך אותו בהוצאת "עמדה". נפשי כעפר לכל תהיה. כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה. הייתי כחולם. אז ימלא שחוק פי, ולשוני רינה.
התרעות פיקוד העורף