"יש מוטיבציות רבות ושונות לכתיבת פרוזה. כידוע, המוטיבציה יכולה להיות גם לכתוב רומן בן 300 עמודים בלי להשתמש באות e, למשל. במקרה שלי, לא התכוונתי חלילה לרתום את הרומן למסר; לא יותר משצייר או מוזיקאי היה עושה. זו גישה אינסטרומנטלית שרואה בספרות כלי לטובת משהו אחר,
"השאלה שנעשה קשה יותר ויותר לעקוף אותה – אם להישאר בארץ או לא - היא עניין קיומי עקרוני שחורג ממספר השפות הזרות שאדם שולט בהן. באשר אגור – אני ישראלית, וגם אם הדברים שמתחוללים כאן יום־יום ממלאים אותי צער, זעם ובושה זה לא עושה אותי פחות ישראלית, וזה לא משהו שהגירה תפתור. יותר מכל שפה אחרת, העברית היא חלק ממני, אין לי קיום מחוץ לה. אני קשורה בעבותות לתרבות הישראלית ולהיבטים רבים נוספים של הישראליות, ולכן גם אם המצב כאן מעורר חרדה, אני עושה מאמץ לעצור על סף הייאוש".
התרעות פיקוד העורף