כנראה לעולם לא אשכח את הספר הזה של האיש היקר והמיוחד כל כך דב חנין, וכנראה לעולם גם לא אדע אם זה הספר עצמו ששינה לי את החיים או שמא הסיטואציה המיוחדת במינה שקרתה במהלך הקריאה. המועד: דצמבר 2008. המיקום: ורשה, פולין. ליתר דיוק: ״קפה קולטורלנה״ בהיכל התרבות המפואר והיפהפה שהעניק סטלין כמתנה לתושבי ורשה. הוזמנתי להקרין את הסרט ״גשר על הוואדי״, שאותו יצרתי עם אחי תומר הימן בפסטיבל סרטים בינלאומי של זכויות אדם בשם Watch Docs.
כמי שהיה מעורב בימיה הראשונים והמרגשים של תנועת ״עיר לכולנו״, שאותה הקים חנין, רגע לפני הטיסה לפולין רכשתי לעצמי את ספרו ״גלובליזציה״, המלקט סדרת הרצאות שלו בנושאים סביבתיים שהם כמובן גם חברתיים ופוליטיים. לא הכרתי איש ב״קפה קולטורלנה״, שם התקבצו מדי ערב כל אורחי הפסטיבל, אז הוצאתי את הספר מהתיק והתחלתי לקרוא
בו. ומרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק. בשפה פשוטה, קול־ חת, בהירה ובגובה העיניים, מנתח חנין תהליכים אוניברסליים שמשפיעים על כל אחד ואחת מאיתנו, בלי שחלקנו, כולל אותי כמובן, בכלל מודעים לזה. הרבה מושגים מפחידים וערטילאיים הופכים בשפתו הנגישה ואוהבת האדם של חנין לתובנות מעניינות מאין כמוהן, שעושות חשק לא רק להבין טוב יותר איך העולם המטורף הזה שבו אנו חיים מתנהל, אלא גם לחפש את הדרך לשנות אותו ולהשפיע עליו, איש־איש בדרכו.
התרעות פיקוד העורף