קראתי את "אנה קארנינה" לראשונה בגיל 17, ולעולם לא אשכח את משפט הפתיחה, שרב את לבי ונחרת בזיכרוני לעד: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה". אבל לקריאה הראשונה אין שום קשר להשפעה החזקה שהספר הזה השפיע ומשפיע על חיי כי מאז קראתי אותו כל כך הרבה פעמים.

זה ספר שצריך לקרוא כל שנה, כמו מדריך לחיים. בכל קריאה אתה מגלה עוד דמות ועוד פרט, לומר איך ומה לעשות, מזהה טעויות אנושיות ומבין מה צריך לא לעשות. 

אני חושבת שהמשמעות הגדולה עבורי בספר הזה היא הדמות של אנה קארנינה שגילמתי, המסמנת את המעבר שלי מתיאטרון גשר לתיאטרון הבימה. זו הייתה כמו עלייה שנייה בשבילי לעבור תיאטרון. בהתחלה באתי רק כדי לגלם את הדמות של "אנה קארנינה", במחזה שעלה בהבימה בבימויו של אילן רונן, ולא היה ברור שאשר שם. ומאז הכל היסטוריה.



זהו תפקיד נדיר, גם בכלל המורכבות של גיבורת הספר כאישה, וגם בשל המורכבות הנסיבות שאליהן נקלעה ואיתן היא צריכה להתמודד. זה היה תפקיד מורכב, מעניין ומושך שאתגר אותי מכל הבחינות.

"אנה קארנינה", לב טולסטוי, ראה אור בהוצאות שונות, בהן שוקן, עם עובד ושטיבל


רון מיברג על "פחד ותיעוב בקמפיין הבחירות 72'"
תלמה אדמון על "ספר הפלמ"ח"
ח"כ יצחק הרצוג על "הורדוס"