לא קראתי את רבי–המכר שקדמו לספר זה של רוברט האריס, בעיקר בגלל חשדנות כלפי בִּדְיוֹן המתיימר להלביש ביגוד לעובדות היסטוריות. יוצא מכלל זה “אניגמה" הוותיק, שחדר לתחומי בטרם תורגם בזכות עניין אישי במלחמת העולם השנייה. האריס הבריטי, יליד 1957, הינו סופר פורה, שהתמחה בהחייאת פרקים היסטוריים כך שקורא בן ימינו יוכל לחצות את פערי התקופות בלי קשיי הסתגלות. הרקע העיתונאי שלו, התנסותו התחילית בכתיבת ספרי עיון והתמקדותו בדברי ימי רומי, חייבו אותו לנאמנות לתחקיר אחראי. העובדות, אם כן, אינן מכשלה לדמיון משתלח, אלא שלד מוצק ואמין, שעליו בנוי סיפור המקפיד על קירבה מרבית להתרחשות ההיסטורית.
לא האנטישמיות מככבת כאן, אלא הטיח המהודק שרוקחת המערכת השלטונית כדי להסוות את טעויותיה הפטאליות. מרתק במיוחד האופן שבו מצייר האריס את היובש הקריר ששרר בין הקורבן, דרייפוס, לבין מצילו - פיקאר.
התרעות פיקוד העורף