מי שלא היה מנהיג מהפכה קומוניסטי בברית המועצות של תחילת המאה ה־20 יתקשה להזדהות עם נוסח הודעת האבל הפומבית של לאון טרוצקי על מות צעיר בניו, לב סדוב. לייב דווידוביץ' ברונשטיין, כפי שנקרא טרוצקי בלידתו (1879), ממובילי המהפכה הבולשביקית עד שסטלין השתלט עליה, מתאבל על בנו כאילו עדיין נשא דברים לפני ההמון. “אנחנו עדיין איננו יכולים להאמין. ולא רק משום שהוא היה בננו הנאמן, המסור, האוהב - אלא כי יותר מכל אדם אחר על פני האדמה הוא נעשה חלק מאיתנו, מלופף סביב שורשי חיינו, שותף למחשבותינו, לפעילותנו, מגיננו, היועץ שלנו והחבר שלנו".