קריאה בקפה: סיפור אורח של דודו בוסי על זקנה וגילוי עתידות

שנתיים חלפו מאז שנחום שרעבי התאלמן מאשתו השלישית, שגם ממנה לא זכה לבנים זכרים. הקשר עם שבע בנותיו משלוש נשותיו רופף מאוד. בחמארה מכנים אותו “נחום, תקום", כי כשהקוניאק מכריעו הוא נוהג להניח את ראשו על השולחן ולצלול לשינה עמוקה. בערבי שבת ובשבת הוא לא שותה, כי השתייה מגרה אותו לעישון כבד של סיגריות, ולחלל שבת לא בא בחשבון מבחינתו. תמיד לפני כניסת השבת הוא מקפיד להתרחץ, להתגלח וללכת לבית הכנסת.

בקרן הסמטה פגש את רחל הידעונית, שישבה בפתח דירתה ופיצחה גרעינים. רחל בת גילו של נחום, אבל נראית הרבה יותר צעירה ממנו. שניהם הגיעו לכפר בילדותם, לאחר שעלו לארץ מתימן. בצעירותם ניהלו רומן סודי שלא התממש לכדי נישואים. רחל, שהתאלמנה לפני שנים רבות ומאז לא ניסתה להכיר גבר ולהתמסד בשנית, מעבירה את ימיה בדברי רכיל ובקריאה בקפה. בגלל אפה הארוך ועיניה השקועות, נוסף לפלולה כעורה ושעירה שהתיישבה בין גבותיה - חלק מילדי השכונה מכנים אותה מכשפה. לרחל אין ילדים, אין משפחה ובעיקר אין לה עכבות. כל אשר על לבה היא מוציאה ללא מסננים.

נחום לגם מכוס הקפה וכשסיים הניחה על שולחן העץ. רחל הפכה את הכוס ובחנה בקפידה את הבוץ שנותר בדפנות. היא נדה בראשה לשלילה.

רחל שמרה על שתיקה, בוחנת את הכוס, מביטה לרגע בנחום וחוזרת להניח את עיניה בקפה.

“עוד מעט 70", מצץ גרעין נוסף.

“מה לעשות. מזדקנים. מה את רואה?"

“בת כמה?", נחום חייך את חיוכו נטול השיניים.

“תשתוק, כשאני מדברת!", הרימה מעט את קולה ושבה להניד את ראשה לשלילה.

“כמה זמן לא ידעת אישה?", שאלה אחרי שתיקה קצרה.

“ערב שבת היום, זה דיבורים בטלים", קבע.

“אני רואה בחורה צעירה וקצת מג'נונה", הרצינה.

“מג'נונה, מג'נונה!", לחשה וסובבה את אצבעה על רקתה.

“איזה תתחתן? למה יש לך צורה להתחתן עם צעירה, יא ווחש?!".

נחום פקח את עיניו והרים את ראשו מהשולחן. מולו ישבה בחורה שחורדינית ועל פניה חיוך חסר ניב עליון. הייתה זאת סימונה, זונת רחוב משומשת, בשנות ה־30 המוקדמות לחייה. חלק מגברי הכפר הדתיים נעזרים בשירותיה כשנשותיהן בימי הנידה. החברים מסביב העלו חיוך ועודדו אותו ללכת איתה לביתו. נחום הנבוך קם והניח את כפו בכף ידה שהושטה לעברו.

סימונה משכה את ידו וביחד יצאו אל דירתו הצמודה. “אני יעשה לך גוד טיים, החברים שלך שילמו, אל תדאג על הכסף". הצהירה כשנכנסו. היא הפשיטה אותו מבגדיו המרופטים וציוותה עליו לעלות למיטה. נחום הסתיר את מבושיו. לתדהמתו היא אחזה בצרור הבגדים והשליכה אותם דרך החלון, היישר לשלולית בוצית בחצר. נחום נזכר בנבואתה של רחל. “יא מג'נונה, מה עשית? למה זרקת הבגדים?", צווח. סימונה העלתה חיוך ממזרי.

“יו־הו, מג'נונה אמיתית, זאתי!", לחש והביט בה מתפשטת. בלי לחשוב פעמיים הוא קם מהמיטה, רכן והרים את בגדיה. הוא התקרב לחלון והשליך אותם אל השלולית הבוצית. סימונה פערה לעומתו שתי עיניים גדולות ושחורות כפחם. “מה עשית, יא פסיכי?!", צווחה.